כל המאמרים במדור בשערי המשפט העברי

לפני שנים רבות, כך שמעתי מפי דודי, ר' שמואל הכהן איש ירושלים, הגיע ר' יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי לישיבת "עץ חיים", לבחון את תלמידיה. השבת שחלה

אחד הסיפורים הנפוצים בתקופת הזוהר של עליית ברית המועצות בשנות השבעים היה על יהודי שהגיע לנמל התעופה כולו נרגש, אך עדיין שבוי בכבלי המשטר הסובייטי

"ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו". ציווי זה, שניצב במרכז אחד ממוקדי פרשתנו, עשוי להעלות תמיהה אצל מי שאינו מורגל ב"זמן יהודי". וכי למה לא

אחד השורשים השכיחים ביותר בפרשת נשא הוא ק.נ.א. לא פחות מעשר פעמים, מופיע שורש זה בפרשת סוטה, על הטיותיו השונות. קנאותו של האיש לנאמנותה של

אחד ה"מניינים" המרתקים ביותר בירושלים, נחבא אל הכלים באחת החצרות האחוריות בלב ה"מדרחוב". שם, בחצר הקטנה שמאחורי המאפייה, נקבצים מדי יום עשרות אנשים בצהרי היום

אחד הדברים הראשונים שנצטוו ישראל לעשות עם כניסתם לארץ הוא הכשרתן של ערי מקלט לרוצחים בשגגה. "כי אתם עֹברים את הירדן ארצה כנען. והקריתם לכם

אחד הקטעים בגמרא, שמזעזים את קוראם בכל פעם מחדש, מופיע במסכת בבא מציעא (ל, ע"ב): "אמר רבי יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה

התורה מקדישה מקום רב לתיאור פטירתם של מנהיגי האומה. בעוד שלעתים קרובות, נסיבות לידתם וצמיחתם לוטות בערפל, לסוף חייהם ניתן משקל רב. בפרשתנו שפותחת בהלכות

בעולמה של תורת ישראל חירות הביטוי – וגם חופש הנבואה – הם עקרונות יסוד. מי שלא יאמין, די לו שיסתובב בערי יהודה ובחוצות ירושלים ויתבונן

פרשת חוקת, כרוב הפרשיות שבספר במדבר, נעה כמטוטלת בין היאוש לתקווה, בין הכאב והשמחה, בין הצער לשירה. מרים מתה, ועמה פסקה הבאר. חוסר המים, שמבטאים