כל המאמרים במדור בשערי המשפט העברי

ציוויו של הקב"ה לאברהם, "לך לך מארצך, וממולדתך ומבית אביך", נתפש במסורת חז"ל כאחד הניסיונות הקשים שבהם נתנסה. השילוש שבראש הפרשה, מבטא את קושי הניתוק

סדר הוידוי, אותו קטלוג אלפביתי ארוך של חטאים, מעין אינדקס למתוודים, הולך ומתארך משנה לשנה. לנוכח פשרם הסתום של כמה מן הפריטים שמופיעים ברשימת החטאים

התפילה מהווה מרכיב מרכזי בימים הנוראים. עד כדי כך, שבארצות הברית יש כבר מי שהוציא "מדריך הישרדות" לבית הכנסת, המלמד את הבא בשעריו כיצד לצלוח

פרשת התוכחה, על כל קללותיה האיומות שיבואו אם לא נשמע בקול ה', "לשמור לעשות את כל מצוותיו וחוקותיו" נשמעת מפחידה, מאיימת, כמעט בלתי מושגת. "ארור

אחד המתחים הגדולים הקיימים בחברה הדתית בן ימינו נוגע למתח שבין התפישה הדמוקרטית-ליברלית בת ימנו, המעניקה לאוטונומיה של הפרט מעמד על, לבין המצווה לשמוע לדברי

חלקים גדולים בעולם בן ימינו נגועים בתיוג חד ממדי: או שאתה חרדי, או שהנך פורק עול מצוות. או שאתה דתי, או שאתה אקדמאי. או שאתה

לא אחת נראים במחוזותינו אנשים האוכלים לתיאבון, משביעים נפשם במעדני ארץ, בשקט ובשלווה. לפתע, ממלמלים הם משהו בחופזה, מצות אנשים מלומדה, ורצים ל"מלאכתם" ("צריך להספיק

תשעה באב, והשבת שלאחריו, "שבת נחמו", מזמינים אותנו מדי שנה לבחון את יחסנו האמיתי לחורבן ולגאולה. מהי משמעות החורבן בעבורנו? האמנם באמת ובתמים חשים אנו,

כמו בומרנג, חוזרת אלינו מדי שנה בתקופה זו אחת השאלות העתיקות ביותר, שמהדהדת בעולם היהודי מזה אלפי שנים, שאלתו של הנביא זכריה (ז, ג): "האבכה

תופעת הסרבנות וההשתמטות ממילוי חובות שונות, צבאיות ואזרחיות, עולה בשנים האחרונות על סדר היום הציבורי במדינת ישראל. בקרב חלקים מסוימים, נתפשים הסרבנים והמשתמטים למיניהם כגיבורים