במהלך איסוף התרומות למשכן מתעוררת תופעה משונה. בני ישראל רוצים לתרום יותר מידי למשכן, וכך מתאר זאת הכתוב: "וַיָּבֹאוּ כָּל הַחֲכָמִים הָעֹשִׂים אֵת כָּל מְלֶאכֶת
הפרשה מתארת את רוח ההתנדבות הגדולה שפשטה בעם, לשמע בקשתו של משה:"קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' "(שמות לה',ה'). ההתנדבות
איתן פינקלשטיין "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה" (שמות ל"ה, א) – למה נאמרה פרשה זו? לפי שהוא אומר "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כ"ה, ח) – שומע
אחת התכונות הבולטות ביותר שמאפיינות את המשכן היהודי– ולימים, גם את המקדש – הוא היותו "בית לכל". לא מועדון חברים סגור, של "אנשי שלומנו", אלא
הרב אלעזר אהרנסון, ראש ישיבת חולון מדוע צריך משה רבינו להקהיל את העם כאשר הוא משמיע להם את הציווי על השבת, דבר שלא מצאנו במצוות
הדין והחשבון שמוסר משה רבינו עם סיום חתימת המשכן חייב להפוך להיות מורה דרך לדורות. אף שמדובר במשה רבנו שלו היה רוצה היה יכול ליטול
פרשתנו עוסקת בשלב הסיום של הקמת המשכן, הפרויקט הלאומי הראשון של עם ישראל. לראשונה, גם נוצר הצורך, למנות לשם כך מנהיג ציבור, את בצלאל. היה
הכהן הגדול נשא עליו את חושן המשפט, כחלק מבגדי הכהונה. חושן המשפט היה ייחודי בכך שהוא לא היה פריט לבוש, בדומה למעיל, אפוד וכו', אלא
בפרשיות ויקהל פקודי יש חזרה על הנאמר בפרשיות תרומה תצוה. נבחן את אחת ממגמותיה של הכפילות בפרשיות אלו. בתיאור מעשה המשכן משה מזכיר את אחד
בהלכות לישה בשבת ישנה הבחנה בין שני סוגי עיסות: עיסה שהחומר המוצק או האבקתי היסודי שבה הוא "בר גיבול" ועיסה שהחומר היסודי שבה הוא "לאו
