הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)פרשיות ויקהל פקודי הן פרשות, המתארות את עשייתו ובנייתו של המשכן. בפרשיות הללו ישנה חזרה על הנאמר בפרשיות תרומה תצוה. אין התורה חוזרת על פסוקים לחינם, ובודאי שלא בפסוקים כה רבים. ננסה לבחון את אחת ממגמותיה של הכפילות בפרשיות אלו.
בתיאור העשייה משה מזכיר את אחד מאדריכלי המשכן: ' וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ראו קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה'.
משה מקפיד להדגיש את אופן בחירתו של בצלאל שהיתה על פי ה'. הסיבה לכך מצויה במדרש: 'כשירד משה אמר להם לישראל כך אמר הקב"ה לעשות לו משכן קרשים מזבח ושולחן אמרו לו: ומי יעשה כל זאת? אמר להם בצלאל . התחילו ישראל מרננים על משה ואמרו: לא אמר ה' למשה לעשות את המשכן על ידי בצלאל אלא משה מעצמו ממנה אותו שהוא קרובו … אמר להם משה לא אני עשיתי כלום מדעתי אלא ה'…'
ערב המינויים החדשים יש אוירה של חוסר נוחות, יש נרגנות, יש לחשושים ורינונים. המדרש חושף בפנינו חשדות חמורים, שיחס העם למשה ערב מינויו של בצלאל, עד שבורא עולם חותם בחותמו על מינוי זה. בתלמוד ברכות נה ע"א מובא המדרש בסגנון אחר: 'אמר רבי יצחק: אין מעמידים פרנס על הציבור, אלא אם כן נמלכים בציבור. שנאמר: "ראו קרא ה′ בשם בצלאל". אמר לו הקב"ה למשה: משה! הגון עליך בצלאל? אמר לו: ריבונו של עולם! אם לפניך הגון, לפני לא כל שכן?! אמר לו: אף על פי כן לך אמור להם. הלך ואמר להם לישראל: הגון עליכם בצלאל? אמרו לו: אם לפני הקב"ה ולפניך הוא הגון, לפנינו לא כל שכן?!' מסגנונו של מדרש זה אין להסתפק בבחירתו של הקב"ה אלא יש משקל משמעותי לבחירה של הציבור עצמו.
כולם בקשו להיות שותפים לבניית המשכן. יש להניח שרבים מהעם ראו את עצמם מועמדים מתאימים לתפקידים בכירים הקשורים לתכנון ועשייה. משה המנהל הראשי של הפרויקט ביקש לנקוט באמצעי זהירות. הוא ידע, שהעם יהרהר אודות המינוי של בצלאל ויחשוד, שמדובר במינוי פוליטי. לכן משה ראה חובה מוסרית לשתף את העם באינפורמציה אודות האדם, שאמור להיות אחראי על הקמת המשכן בפועל. עומד משה ומכריז בהתרגשות – "ראו קרא ה'", פניה ישירה וגלויה של משה אל העם, לא אני בחרתי בו אלא ה' בכבודו ובעצמו.
נראה שניתן לדייק רעיון זה בפרשנותו של רש"י על פסוק זה. רש"י מוסיף הערה קצרה לפסוק: "חור – בנה של מרים היה". מה ראה רש"י לספר לנו על הקשר המשפחתי שבין משה לחור דוקא בפסוק זה?
נראה, שרש"י מבקש להדגיש כאן את קרבתו המשפחתית של משה לבצלאל כדי להקדים תרופה למכה. הוא מודיע לעם שבחירתו של בצלאל היא לא בחירה פוליטית בעלת נגיעה אישית, "ראו קרא ה'" – בצלאל נבחר על ידי הקב"ה.
אמנם היו סיבות אמיתיות שהיו יכולים להזים את החשדות, למשל, חז"ל קובעים (סנהדרין סט ע"ב) שבצלאל היה בן שלוש עשרה. מי היה מעיז למנות 'מינוי פוליטי' נער צעיר אם הוא אינו מוכשר. ללמדנו, שהעם הכיר בכשרונו המופלא, העם הכיר במסירות שהיתה לחור סבו של בצלאל בשעה שעמד והוכיחן על חטא העגל (שמות רבא מח). בצלאל מושרש במסירות, בחור צעיר אבל מחונן וכשרוני. ובכל זאת משה רואה חובה מוסרית לדווח לעם שהקב"ה בחר בו.
כל איש צבור חייב לבחור בקפידה מועמד מתאים. אנו יודעים שבמערכת פוליטית הבחירה היא נעשית גם מתוך שקולים אחרים, ולרוב היה ניתן לבחור במועמד ראוי יותר. נדמה שניתן ללמוד מבחירתו של בצלאל שתי נקודות משמעותיות. יש לחתור לבחירה במועמד המתאים ביותר. ויש להקפיד על שקיפות מלאה בפני העם.
משה הוא מנהיג שנבחר על ידי הקב"ה ולא בבחירות ישירות של העם. אף על פי כן, משה אינו מתעלם מחשדות שעלולות לצוף בשעה שהעם ידע מי הוא הנבחר מטעמו להיות מנהל פרויקט בנין המשכן. משה אינו חייב לדווח ובכל זאת הוא חותר לתת דין וחשבון מלא.
(ויקהל פקודי תשעג)
