כל המאמרים במדור ויקהל-פקודי

  כתוב בפרשת כי תשא: "וַיְדַבֵּר יְדוָד אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה: …וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ אֵת

"שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה'" מאמר זה מסתמך על מספר עובדות בסיסיות שבחלקן נראות פרדוקסליות. עובדה היא שהרוב

אזרחי ישראל חזרו השבוע להתקהל במסעדות ובגני אירועים, במוסדות חינוך ובאולמות תרבות, ובשבת זו ישובו גם להתקהל בבתי הכנסת. גם פרשותינו נפתחות בהתקהלות, כאשר משה

נו, אז מה יהיה בבחירות? רבים מהנשאלים ישיבו על פי תחושת הבטן שלהם או עפ"י מה היו רוצים שיהיה. מדרגה אחת למעלה הם אלה המסתמכים

פרשתנו פותחת בפסוק "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל … קחו מאיתכם תרומה". עלינו להבין שעיקר משמעות הפסוק בביטוי ההפרדה המתוארת כאן בין בני

פרשיות השבוע ויקהל – פקודי מהוות המשך ישיר לפרשיות תרומה ותצווה. אם פרשיות תרומה ותצווה מוגדרות כתוכניות עבודה, ומפרט טכני לבניית המשכן, פרשיות ויקהל פקודי

שינויים דרמטיים בחיי היחיד, האומה או האנושות מחייבים לייצר סדר יום חדש. הטבע האנושי נוטה לקיבעון ולרצות לחזור לשגרה המוכרת מהעבר. הוא מתקשה להשלים עם

אנו עומדים בסיומה של שנה של מלחמת התשה מול וירוס הקורונה. משך הזמן הארוך בצל המגפה השפיע באופן משמעותי על תחומים רבים במדינה, הטלות מגבלות,

יש לי חבר טוב שמופיע בשירה ונגינה בחתונות ובאירועים כבר הרבה שנים. אני זוכר כשהוא התחיל עם זה, אם הייתי פוגש אותו ביום שיש אירוע