כל המאמרים במדור אמור

לפני שנים, זכיתי יחד עם אבי מורי ז"ל להיות נוכח בדיון על מושג האין סוף. ביני לביני, ובלי מחויבות לדיוק המדעי, אני מתייחס לאין סוף

נסה להיכנס לסיטואציה: אתה בקופה עצמית בסופר, עושה קניות עם עגלה של למעלה מ-700 שקלים. אתה מעביר מוצרים אחד אחרי השני, קצת ממהר, קצת עייף.

סמיכות תמוהה בפרשתנו בין קודש הקודשים ובין המקלל: "וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וַאֲכָלֻהוּ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ כִּי קֹדֶשׁ קׇדָשִׁים הוּא לוֹ מֵאִשֵּׁי ה' חׇק עוֹלָם. וַיֵּצֵא בֶּן

פרשת אמור נפתחת בציווי לכוהנים לשמור על קדושתם – לא להיטמא, לא להיסחף אחר החיים הרגילים, להישאר מובחנים. קדושה, כך מתברר מייד, אינה רק מעלה

מי שמבקר ביהודה ושומרון בחודשים האחרונים, מרגיש את הדופק משתנה. זו לא רק הדינמיקה הפוליטית בחדרי המשא ומתן בירושלים; זו הדהירה הבלתי פוסקת בשטח. בזמן

כשאנו קוראים בפרשה על כוהנים בעלי מומים, אנו נותרים המומים. בפרשתנו נאמר שכהן בעל מום "לֹא יִקְרַב לְהַקְרִיב", ובתורה שבעל פה הוא נפסל מכל העבודות

פרשת אמור פותחת במערכת הגבלות המוטלות על הכוהנים, ובראשן איסורי טומאה למת. על פניו, ניתן היה לראות בדינים אלו גזירות שנועדו לשמור על טהרת המקדש.

ימי ספירת העומר הם חול המועד מטפס ועולה. כך לימד אותנו הרמב"ן. דברים מבוססים היטב, שהלוא קדושת הזמן בישראל מתייחדת ברעיון היסודי של "כל השביעיות

הדיון בבג"ץ בשבוע שעבר על הקמת ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת אירועי המלחמה, חידד מחדש את הוויכוח הציבורי מה יביא לחקירה אמינה של האמת, באופן שיתקבל

הפרשה פותחת בקדושת הכוהנים ובמצוות הקשורות לכוהנים. בשני תחומים הגבילה התורה את הכוהנים – בתחום המשפחה ובתחום הטהרה, גם כאשר הם פושטים מדים, הם אינם