רזניקוב אברהם (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)הפרשה פותחת בקדושת הכוהנים ובמצוות הקשורות לכוהנים. בשני תחומים הגבילה התורה את הכוהנים – בתחום המשפחה ובתחום הטהרה, גם כאשר הם פושטים מדים, הם אינם חופשיים לנהוג כרצונם. אסור עליהם לחלל מעמד זה גם כשאינם עובדים במקדש, ואסורים הם להיטמא למתים: "לנפש לא יטמא בעמיו" (ויקרא כא, א).
הרב קוק הסביר: מאחר שתפקיד הכוהנים לבטא דווקא את רעיונות הנצח, המדגישים את החיים ואת החסד, הרחיקה אותם התורה מן המוות, כדי שמבחינה רגשית לא יושפעו כל כך מהצער ומהייאוש המלווים אותו (ע"פ אורות הקדש עמ' ש"פ).
כיוון שבמרכז רפואי אי אפשר שלא יימצאו מתים, איברים ונפלים המטמאים באוהל, עלול הכהן להיטמא בכניסתו לשם. אלא שנחלקו הדעות האם כוהנים מוזהרים על טומאה בזמן הזה, כשאין המקדש בנוי. יש הסוברים שאין איסור חל כלל, אף לא מדרבנן (הראב"ד הרמב"ם, נזירות פ"ה הט"ו), כיוון שהם טמאי מתים ואין הזאת מי חטאת נוהגת בהם כיום (משנה למלך, אבל פ"ג ה"א, ובשו"ת רע"א תניינא סי' י"ח). יש שלמדו שאף לשיטת הראב"ד קיים איסור מדרבנן (רמב"ן תורת האדם עמ' קל"ו).
לעומתם, יש הסוברים שטומאת כוהנים נוהגת מן התורה גם בימינו, כשאין מקדש: "ונוהגת מצוה זו בכהנים הזכרים, בכל מקום ובכל זמן… וכהן העובר על זה ונטמא לשום מת חוץ מחמשה מתי מצוה, במזיד, לוקה" (חינוך רס"ג). הדעה הרווחת היא שקיים איסור להיטמא לכהן שנטמא, אף שהוא בחזקת מי שכבר נטמא (רמב"ם אבל פ"ג).
ההלכה קובעת כי טומאה יכולה "לעבור" גם כשהמת במקום אחד למקום אחר. כלומר, כל ה"מסלול" שאותו המת אמור לעבור ביציאתו מן הבניין, הוא מסלול שבו הטומאה יכולה לעבור. לכן, כאשר מפנים את הנפטרים מבית החולים לכלי הרכב המוביל אותם לקבורה, עוברים, למשל, במסדרון מסוים, והמסדרון הזה מטמא את הכהן מדין "סוף טומאה לצאת" – הטומאה אמורה לעבור שם, זו הדרך להוציא אותה.
"סוף טומאה לצאת" הוא איסור דרבנן (רש"י ביצה, י' ע"א וכן בחולין קכ"ה ב'. אומנם מרש"י במקום אחר משמע שמקור האיסור מ'הלכה למשה מסיני', במובן של דין תורה ביצה, ל"ח ע"א, וכן מפירושו לעירובין ס"ח).
להלכה, רוב הפוסקים קבעו שזהו איסור דרבנן (ש"ך יו"ד שע"א ח', ושע"ב ב'), וכך פסק המשנה ברורה לעניין נשיאת כפיים, שאין צריך להפסיק באמצע "אפילו נודע לו אין צריך לצאת עד שיגמור הנשיאת כפים, דנשיאת כפים דבר תורה, וטומאה כזו אינה אלא מדרבנן" (או"ח קכ"ח סק"ח).
הפתחים הנוספים מלבד פתח החדר בו מצוי המת ודאי שאין האיסור אלא מדרבנן (תרומת הדשן סי' כ"ד, שבט הלוי יו"ד חלק ה', סי' קפ"ד). גם מעבר הטומאה מחדר לחדר אינו אלא מדרבנן (ש"ך יו"ד שע"ב ס"ק ב'). הלכה קובעת כי לחולים 'חזקת חיים', ואין להסיק ממותו של חולה פלוני על גורלו של חולה אחר, ועל כן אין לחשוש שכעת מצוי מת בבית החולים "…אלא כל מי שמת שם מעלמא הוא וחוליו ועתו גורם לו לבדו, ולאו ראיה מזה דבכל שעתא יתרחיש מיתה ח"ו, וליכא להחזיק מאדם לאדם" (שו"ת תשורת ש"י סי' תקנ"ט).
כוהנים בזמן הזה אינם כוהנים מיוחסים אלא רק מוחזקים בכהונה, 'כוהני חזקה' (שו"ת דברי יציב יו"ד סי' רכ"ח). כהן שנכנס לבית החולים כדי לבקר חולה, הוא מקיים מצוות ביקור חולים. אומנם הרמב"ם פסק שמצווה זו מדרבנן (אבל, י"ד ה"א), אבל ראשונים אחרים סברו שמצווה זו מהתורה (רבינו יונה והריטב"א).
על יסודות הלכתיים אלו, הורה הרב שלמה זלמן אויערבך לכהן לבקר חולה המאושפז בבית החולים ולקיים בו מצוות ביקור חולים (מנחת שלמה ח"ב סי' צ"ז).
