למרות שכניסתו לארץ נענתה בשלילה, מבקש משה רבנו בתפילתו (דברים ג כה): 'אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן'.
מבין אחד עשר הארורים, אנו מוצאים ארור אחד המצריך דקדוק בלשונו: "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם" [דברים כז כו]. מה
בנאום הפרידה שלו, משה מתאר את מעשי המדבר ומאורעות הנדודים באופן מיוחד ולעיתים אף מפתיע. אחד מן המקומות הללו הוא תיאור תחושת משה בעקבות חטא
מניינם של ישראל בפרשתנו מסיים את ארבעים שנות הנדודים של בני ישראל במדבר. בסיום המניין התורה מציינת [במדבר כו סד] – "ובאלה לא היה איש
מקובל לומר שעשרת הדיברות מחולקות באופן טבעי בין מצוות בין אדם לחברו ובין אדם למקום. החלק הראשון – מצוות האמונה, איסור עבודה זרה וחילול השם
בעולם הסוד, כמו בשאר חלקי התורה, גלות מצרים והיציאה ממנה תופשת מקום נרחב. לפי תורת הקבלה, מטרת הגלות הייתה איסוף של ניצוצות קדושה שהתפזרו במקומות
פרשת שמות פותחת במניית השמות של בני ישראל, מניין זה מציין את חשיבותם של השמות, אלו השמות היהודיים שילוו את העם בגלות הארוכה המתחילה בפרשתנו
מן המפורסמות היא, שבגדי הכהן הגדול אינם מדי עבודה רגילים או תלבושת ייצוגית. עצם לבישת הבגדים היא מצווה המוטלת עליו, ויש בה ממד נוסף של
את האיסור לשקר התורה מצווה בלשון ייחודית- "מדבר שקר תרחק". מפורסם הפירוש שמדגיש את חומרתו של השקר עד כדי שיש להתרחק ממנו. כפי שמצינו בלשונו
קריעת ים סוף נתפסת בעינינו כאירוע חריג מהמהלך הטבעי של הבריאה. העובדה שמי הים הפסיקו את מהלכם הטבעי מתפרשת כמוטציה בעולם של מבנים בעלי חוקים
