שם פרטי או שם לאומי?

פרשת שמות פותחת במניית השמות של בני ישראל, מניין זה מציין את חשיבותם של השמות, אלו השמות היהודיים שילוו את העם בגלות הארוכה המתחילה בפרשתנו ואשר עליהם אמרו חז"ל שעם ישראל לא שינה את שמו ובזכות זאת נגאל.
אמנם אם נתבונן בפרשתנו, נמצא שיש בה גם הרבה אנשים ללא שמות. אולי, באופן פרדוכסלי, זו הפרשה עם מספר הגיבורים האנונימיים הגדול ביותר. הרשימה ארוכה: איש מבית לוי הלוקח אישה מבת לוי, בת פרעה ואחות הילד, האיש המצרי המכה איש עברי, שני העברים הניצים והרשע שבהם. גם לגבי מי ששמו מצוין בפרשה – המיילדות וחותן משה – אין ודאות שאכן מדובר בשמו האישי.
ההבדל הבולט בין ערכם של שמות האנשים המוזכרים בתחילת הפרשה לבין האנונימיות של האנשים שפעלו בזירות השונות בהמשכה, מעלה עיקרון חשוב. עיקרון המבקש לחלק בין הכלל לבין הפרט בכל הנוגע לחשיבות השמות.
החשיבות של השמות והכינויים לשמירת לכידות העם וייחודיותו היא עצומה. השמות האופייניים לכל עם הם הכלי דרכו בני העם מכריזים על עולם הערכים שלהם, על ההקשרים התרבותיים, ההיסטוריה והמושגים שלהם. חיקוי של שמות זרים ונוכרים הוא אמירה של התכחשות לאומית ואובדן דרך ציבורי.
כאשר היחיד בוחר להשתייך אל העם ולחבר את הכלל לעולמו הפרטי, ע"י בחירת שם (לעצמו או לצאצאיו) הקשור ומבטא את ייחודו של העם, הוא למעשה מבטא את הערך העצום שיש בעיניו לציבור ומשמעותו. בבחירה בשם פרטי המשמר את שמות האבות או את ענייני הלאום, יש התבטלות אל הכלל וויתור למענו.
כל זה נכון ברמה הכללית-הציבורית, אבל אסור לחשוב שהשם הוא הכרחי לקידומו של הפרט. גם אדם פרטי, ששמו לא ידוע או לא מפורסם, יכול לחולל מהפך או חורבן. חייו של משה רבינו נוצרים על ידי אנשים אנונימיים, זוכים לסיכוי מחודש על ידי נשים אנונימיות ועומדים בסכנה בגלל אנשים אנונימיים. כל אחד מהאנשים הללו יכול היה להשפיע על מהלך חייו של משה רבינו השפעה עצומה.
יש בכך אמירה חשובה הנוגעת למקרים רבים- יש לתת משמעות למעשה ולהכרעה ולא לתת אותה לשמו ולייחוסו של העושה. אמירה זו מחזקת את אלו שאין להם שם. אלו שלא נולדו למשפחה מיוחסת, שאינם מוכתרים בשם משפחה מהעדה הנכונה ושמם לא נודע ברבים (עדיין..).
אמירה זו צריכה להישמע גם באוזני מי שתולים את יהבם בשמות. מי שמחפשים אחרי עצות וסגולות במתן שמות או המרתם, מי שמבקש להישען על "Name Dropping" ככלי מסחרי ומי שאין לו אלא שמו וייחוסו. אלה צריכים להבין שמעשיהם הם שיקרבו אותם ולא שמם או שמות מקורביהם.
לצערנו הרב, אנו חיים בעולם שבו הדברים הפוכים. שמותיהם של הפרטים אינם מבקשים להתחבר אל הכלל אלא לדאוג לעצמם. שמותיהם של ילדינו הופכים אט אט לשמות אוניברסאליים, כאלה שאין מבקשים לתת ביטוי לכלל בחיים האישיים. במקביל, השם הופך למכריע בכל היחס אל האדם הפרטי – כלפי עצמו וכלפי הסובבים אותו.
עולם שבו שמו של האדם יבקש לכלול את עצמו עם הכלל במקום להפוך לכלי השפעה והחלטה הוא עולם שראוי לגאולה.
(שמות תשעז)