בפרשתנו מגיעים לסיומם עשרת הפרקים הראשונים של ספר במדבר העוסקים בסדור המחנה, במפקדים ובהשראת השכינה. לאחר היערכות דקדקנית ומפורטת מוכן המחנה ליציאה למסע לקראת ארץ
המתבונן בפרשיות התורה המתארות את סדרי חנייתם הליכתם ומסעותיהם של שבטי ישראל על פי ההוראות המדוקדקות המתפרשות בתורה – מקבל את הרושם כי המדובר בכעין
בעקבות המשבר הגדול שחש בו משה, על רקע פרשת המתאוננים, מבשר לו הקב"ה שעליו למנות שבעים זקנים לתפקיד רוחני חשוב בהנהגת האומה. ממעמדו כמנהיג יחיד
"וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת משֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי משֶׁה כְּלָאֵם – על מי ביקש יהושע בן נון להגן, בבקשו ממשה רבינו לכלוא את אלדד
פרופ' עדו קנטר המחלקה לפיזיקה תחילתו של ספר במדבר, בייחוד פרשות במדבר ונשא, עמוסה במספרים ובחישובים אולי יותר מכל פרשה אחרת בתורה. על רקע זה
"ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה' ויחר אפו ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה. ויצעק העם אל משה ויתפלל משה אל ה' ותשקע האש"(במדבר
פרשת בעלותך פותחת בעניין הדלקת מנורת המאור ובהוראה: "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות", ניסוח המצריך פרשנות. אחד מן הפרושים מסביר כי המנורה עמדה
פרשת בהעלותך פותחת בציווי כי אהרון יעלה את נרות המנורה (במדבר ח', א'-ב'): "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת
"ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו". ציווי זה, שניצב במרכז אחד ממוקדי פרשתנו, עשוי להעלות תמיהה אצל מי שאינו מורגל ב"זמן יהודי". וכי למה לא
פרשת בהעלתך מסתיימת בתיאור הצטרעותם של אהרן ומרים (כן, גם אהרן נצטרע! ראו בבלי שבת צז, א), אחרי שהעזו לדבר במשה. סיום הפרשה מתאר את
