כל המאמרים במדור קורח

"לכל אחד עולמו וחלקו עם כל הכלים הנדרשים למילוי חלקו, ולא שייך שאחד יחמוד את כליו של השני". (הרב דסלר, מתוך "מכתב מאליהו") על קנאה,

  קרח היה פיקח, וסחף אחריו אנשים חשובים ורציניים. היו לו טיעונים משכנעים ממש, ולא בטוח שבוויכוח וסברות היינו ממש יודעים להחליט עם מי ללכת

פרשת שלח לך מסתיימת בפרשת ציצית, ומיד מתחילה פרשת קרח. לכאורה שני הדברים הללו רחוקים זה מזה ואין הסבר לסמיכותם. 'קדושים תהיו' מול 'כולם קדושים'.

אין מערכת מושלמת. בכל מערכת, טובה ככל שתהיה, יש מרכיבים בריאים ומוצלחים ויש גם פגמים. מערכת שנמצאת בקיבעון, עלולים פגמיה להביאה לידי כליון. לכן כל

אחרי שפערה האדמה את פיה, אחרי שנראה היה כאילו שככו הרוחות והכל נגמר, אחרי נסים גלויים ומפורשים, באים בני ישראל בטענות קשות כלפי משה ואהרן:

בפרשת השבוע, קרח, דתן, אבירם ואון מערערים על מנהיגותם של משה ואהרון, ומבקשים לעצמם חלק בשררה. כשהמתקוממים באים אל משה, הם אינם מביאים שום נימוק

פרשת השבוע מקפלת בתוכה את אחת מנקודות השיא בניסיון לערער את מעמד מנהיגות דור המדבר. הפרשה מתארת את הניסיון להדיח את משה ואהרן מכהונתם כמנהיגי

מחלוקות הן כורח! השונות והגיוון שקיימים בחברה האנושית מבטיחים שהן תהיינה תמיד, שהרי: "כשם שאין פרצופיהם שווים, כך אין דעותיהם של בני אדם שוות" (סנהדרין