מוות וחיים ביד הקטורת

אחרי שפערה האדמה את פיה, אחרי שנראה היה כאילו שככו הרוחות והכל נגמר, אחרי נסים גלויים ומפורשים, באים בני ישראל בטענות קשות כלפי משה ואהרן: "וַיִּלֹּ֜נוּ כׇּל־עֲדַ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מִֽמׇּחֳרָ֔ת עַל־מֹשֶׁ֥ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹ֑ר אַתֶּ֥ם הֲמִתֶּ֖ם אֶת־עַ֥ם ה'".

תגובתו של הקב"ה קשה. נגף מתחיל בעם. אבל לצד המכה, יש גם תרופה: "וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֣ח אֶת־הַ֠מַּחְתָּ֠ה וְתֶן־עָלֶ֨יהָ אֵ֜שׁ מֵעַ֤ל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ וְשִׂ֣ים קְטֹ֔רֶת וְהוֹלֵ֧ךְ מְהֵרָ֛ה אֶל־הָעֵדָ֖ה וְכַפֵּ֣ר עֲלֵיהֶ֑… וַיִּקַּ֨ח אַהֲרֹ֜ן כַּאֲשֶׁ֣ר ׀ דִּבֶּ֣ר מֹשֶׁ֗ה וַיָּ֙רׇץ֙ אֶל־תּ֣וֹךְ הַקָּהָ֔ל וְהִנֵּ֛ה הֵחֵ֥ל הַנֶּ֖גֶף בָּעָ֑ם וַיִּתֵּן֙ אֶֽת־הַקְּטֹ֔רֶת וַיְכַפֵּ֖ר עַל־הָעָֽם׃ וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים וַתֵּעָצַ֖ר הַמַּגֵּפָֽה".

דוקא מחתה עם קטורת, ממש כמו המחתות שהקריבו 250 אנשי עדת קורח, אותן מחתות נחושת שהפכו לריקועים למזבח, ולתזכורת לכך שאל לאף זר לגשת להקריב קטורת, היא שמשמשת הפעם לריפוי ולכפרה. החיץ בין ישראלים לכהנים, הוא גם החיץ בין החיים ובין המתים.

מדרש מכילתא דר"י (מסכתא דויסע, ו), מונה את הקטורת כאחד משלושה דברים שישראל מתרעמין עליהם, כלומר רואים בהם מקור לפורענות, אבל הם יכולים לשמש גם כמקור לטובה:

"ומטך אשר הכית בו את היאור מפני התרעומת. וזה אחד משלשה דברים שישראל מתרעמין עליהם, והיו אומרים מיני פורענות הן, ואלו הן: הקטורת והארון והמטה. אמרו: הקטורת הזו של פורענות היא. היא הרגה נדב ואביהוא שנ' ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא (ויקרא י א). לכך ידעו כל ישראל שהיא של כפרה: שנ' ויתן את הקטרת ויכפר על העם (במדבר יז יב). אמרו: הארון הזה של פורענות הוא. הוא הכה את עזא שנא' "ויחר אף ה' בעזא" (ש"ב ו ז) הכה באנשי בית שמש, שנא': "ויך באנשי בית שמש" (ש"א ו יט) לכך ידעו ישראל של ברכה הוא עתה, שנא' "וישב ארון ה' בית עובד אדום ויברך ה' את עובד אדום וגו' ויגד למלך דוד לאמר וילך דוד ויעל וגו'" (ש"ב ו יא – יב). אמרו: המטה הזה של סנפירינון הוא של פורענות הוא, הביא עשר מכות על המצריים במצרים ועשר על הים. לפיכך ידעו שהוא של נסים. שנאמר: ומטך אשר הכית בו את היאור (…והכית בצור ויצאו ממנו מים). מפני התרעומת".

השאלה אם משהו הוא מקור לפורענות או מקור לברכה, תלוי גם בנקודת המבט שלנו. האם אנחנו כעדת קורח, וכמרגלים לפניהם, המלינים ומתייחסים בכפיות טובה, או שמא, אנחנו יכולים לראות שהעוצמה והכוחות משמשים גם לטובתנו? ואולי השאלה אם משהו יהיה לנו מקור חיות או מקור פורענות, תלויה גם בבחירה שלנו כיצד לנהוג בו וכיצד לכבדו.

(קרח תשפ"א)