כיצד מותר להתווכח?

מחלוקות הן כורח! השונות והגיוון שקיימים בחברה האנושית מבטיחים שהן תהיינה תמיד, שהרי: "כשם שאין פרצופיהם שווים, כך אין דעותיהם של בני אדם שוות" (סנהדרין לח, א).  רמז לכך שבין אנשים הנמצאים יחדיו תמיד ישנן מחלוקות מצוי בפסוק "שבת אחים גם יחד". ראשי התיבות של המילה "יחד" הם: יש חילוקי דעות. המחלוקת היא כלי חיוני לבירור הטוב והאמת, ולכן חכמינו טיפחו ופיתחו את תרבות המחלוקת, ומחלוקות חורזות כחוט השני את כל ספרות ההלכה.

אולם יש מחלוקות ראויות ובונות, ויש שעלולות להרוס כל חברה טובה, ולהוריד את חבריה חיים שאולה, כפי שאירע לעדת קורח. מה מבחין בין מחלוקת חיובית לשלילית? נראה שניתן להצביע על שלושה תבחינים, ושלושתם בולטים בפרשתנו:

א. המניע – האם המחלוקת נובעת ממניעים אידיאולוגיים או מאינטרסים אישיים. האם המוטיבציה של החולקים היא להגיע לאמת ולצדק, או שהם מונעים ע"י רדיפת שררה וכבוד, קנאה וצרות עין. במקרה של קורח המניע האישי נרמז במילה הפותחת: "ויקח קורח" – קורח רצה רק לקחת.

ב. הדרך – מחלוקת חיובית מתנהלת לגופו של עניין ולא לגופו של אדם, ואילו מחלוקת שלילית גולשת לפסים אישיים ולהכפשות. כך במקרה של קורח נאמר: "וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן" – הם לא נקהלו מסביב לעניין אלא מסביב לאדם, והרטוריקה הפרסונאלית שלהם היתה רווית משטמה אישית.

ג. התוצאה – מחלוקת לשם שמים מניבה הערכה הדדית ותועלת, ואילו מחלוקת שלילית מסתיימת ביחסים עכורים ובנזק לכל המעורבים. מחלוקת חיובית מסתיימת בפיוס, בעוד שמחלוקת שלילית מסתיימת בשדה קטל. כך הסתיימה מחלוקת קורח בלא התנצלות והתפייסות, אלא באש מכלה ובירידה חיים שאולה.

כשפורצת אש של מחלוקת מסוכנת יש לעשות מאמץ לכבותה מהר ככל האפשר. כך נהג משה  כאשר מחל על כבודו ושלח "לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם", כדי להידבר ולהגיע להבנות, אולם דתן ואבירם בחרו להימנע מדיאלוג, ובהיעדר שיחה נופלים בשוחה.

קולות המחלוקת שמנסרים בחלל עולמנו לאחרונה מאיימים לנסר את החברה שלנו לגזרים. המילים הקשות שמוטחות בנבחרי ציבור פוצעות את החברה הישראלית כולה, וקורעות את הציבור הדתי לסוגיו. המניע אמנם אידאולוגי, אבל הדרך – דרך חתחתים שמובילה לפחתים ומרה תהיה אחריתה. לו חכמו ישכילו זאת כל המתלהמים ויכירו בדברי הראי"יה קוק זצ"ל ב"מסע המחנות": "כי כוח כמוס של הצעדה לטובה ישנו בכל המחנות ובכל אישי האומה". או אז יחדלו לחרחר שנאה ולראות באחר רק את השלילה, ויהיה סיכוי שקולות המחאה יניבו תוצאה מאחה.

דומני שניתן לתמצת את עיקרי תורת המחלוקת הלכה למעשה בשלושה כללים:

• לפני שאתה מתחיל – שקול היטב במחלוקת- האם היא הכרחית? האם אין דרכים אחרות להשגת התוצאות? אולי המחלוקת שלך, כמו מחלוקת קורח, היא כלל איננה כורח. זכור שבמחלוקות, כמו במלחמות, יודעים כיצד מתחילים, אך לא איך הן מסתימות, ושנן השכם והערב שגם אם אתה צודק עלול לצאת שכרך בהפסדך.
• במהלך המחלוקת – היזהר שלא להחליק בלשונך. היה ענייני ולא אישי, ושים לב לא לפגוע באחר, כי דבר שנאמר – לא יוחזר, ומילה מיותרת שזורק חכם למדמנת הפולמוס, עשרה נאומים לא יצליחו לחלץ.

ג.  אחרי שכבר פרצה מחלוקת – חפש כל דרך לסיימה בטוב ובמהירות, ויפה שעה אחת קודם.

אני מניח שעל כללי המחלוקת הללו אין כל מחלוקת, צריך רק ליישמם, וזו חובה על כל אדם.

(קרח תשפ"א)