קורח – וגוש השינוי

פרשת השבוע מקפלת בתוכה את אחת מנקודות השיא בניסיון לערער את מעמד מנהיגות דור המדבר. הפרשה מתארת את הניסיון להדיח את משה ואהרן מכהונתם כמנהיגי הציבור. בראש המתנגדים עומד קורח. התנגדותו נבעה משאיפה לתפוס את משרת הכהן הגדול, הסמכות הרוחנית הגבוהה של דור המדבר, כך מסביר לנו רש"י: "לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה".

קורח מבין שכדי ששאיפתו תקרום עור וגידים, עליו לגבש קואליציה רחבה, שתהווה גוש שינוי בעל קול משמעותי. לכן, וכך מתאר לנו המדרש, קורח מתחיל במסע שכנוע, וכך מובא במדרש: "ויקח קורח, אין ויקח אלא משיכת דברים רכים, שמשך כל גדולי ישראל והסנהדראות אחריו".

מאמציו של קורח מכוונים אל השכבה האליטיסטית בעם. קורח 'מסית' וגורר אחריו ראשי סנהדראות. וכך מתואר גוש השינוי שמגייס קורח: "ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן. ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם". חז"ל הפליגו במעמדם של גוש השינוי וכך הם מוצגים במדרש: "נשיאי עדה, מיוחדים שבעדה. קריאי מועד, שיודעין לעבר שנים ולקבוע חדשים. אנשי שם, שהיה להם שם בכל מדה בעושר ובחכמה ובבינה".

הטענה שמעלה קורח, נתפסת במבט ראשוני כהגיונית וצודקת, וכך היא מתוארת: "רב לכם כי כל העדה כולה קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'", עומד המדרש ומסביר את תורף טענת גוש השינוי: "אתה מלך, ולאהרן אחיך עשית כהן גדול, ולא צווה הקדוש ברוך הוא אלא מדעתך אתה נותן שררה לכל מי שתרצה", ורש"י מחדד את דברי המדרש ומשמיענו: "הרבה יותר מדאי לקחתם לעצמכם גדולה", ואם תרצו מסביר האור חיים: "רבנות גדולה נטלתם לעצמכם יותר מהראוי".

אם כה הגיונית וצודקת טענת קורח ועדתו עולה השאלה – מדוע מחלוקת זו הופכת ל'אב טיפוס' של מחלוקות שמתויגות תחת הכותרת 'מחלוקת שאינה לשם שמים'? מה יש במחלוקתם של קורח ועדתו שהופכת אותם למחלוקת שאינה רצויה?

בניסיון להבין את הפסול שבגישת קורח ועדתו, עומד ר' מאיר ליבוש בן יחיאל וייזר, המלבי"ם, מפרשני המקרא המאה ה-19, יוצק תוכן ומבחן מהותי לזיהוי האינטרסים העומדים בבסיס המחלוקת כדי להקל את הרביעה האם מדובר 'במחלוקת שהיא לשם שמים' או שמא מדובר ב'מחלוקת שאינה לשם שמים'.  וכך הם דבריו: "חז"ל למדונו שמחלוקת שהיא לשם שמים, כל כת משני צדדי החולקים מתאחדת בעצמה כי כלם מתכונים לתכלית אחת לשם שמים", כלומר, מחלוקת לשם שמים יכולה להתקיים כאשר כל מדובר בגרעין שמאוחד סביב דגל אחד, עקרון אחד, או עניין אחד. מחלוקת כזו שנושאיה מאוחדים סביב רעיון אחד, יש לה זכות קיום.

מנגד ממשיך המלבי"ם ומבהיר: "אולם מחלוקת שאינה לשם שמים רק מפני אהבת הכבוד ואהבת עצמו, אז יש מחלוקת וניגוד גם בין האנשים שהתאחדו לעמוד בצד אחד, כי כל אחד מן היחידים מכווין תועלת עצמו ומתנגד לכוונת חברו שהוא גם כן מכוין תועלת עצמו, כעניין שהיה מחלוקת גם בין קרח ועדתו, כי כל אחד מהעדה הרעה הזאת התכווין כוונה אחרת מתנגדת לזולתו, שהנה קרח רצה בכהונה גדולה…מחלוקת דתן ואבירם ואון בן פלת, היה ענין אחר שהם התלוננו על שנטלה הבכורה מראובן".

לתפיסתו של המלבי"ם, מחלוקת שאינה לשם שמים מתחילה באוסף של קבוצות אידאולוגיות שכל אחת נושאת בדגל אחר, כל קבוצה מגיעה עם טענה אחרת, כאשר מבחינתם השינוי יוכל להפוך למשהו ממשי רק אם הם יתאחדו יחד ויפרצו אל השיח הציבורי כקבוצה אחת. אסטרטגיה זו תיצור תודעה ציבורית לפיה אין מדובר בטענות צדדיות אלא מדובר בשכבה גדולה בעם.

במקרה של קורח ועדתו קורח בונה לעצמו קואליציה שמורכבת מקבוצות שונות בעלות אינטרסים שונים ודגלים אחרים שיכול וכל אחד בפני עצמו לא היה מצליח אולם צירופם יחד יוצר מצג שווא כאילו מדובר בעניין שיש עליו הסכמה רחבה. ברית על רקע אינטרסים שונים אין לה קיום, היא בבחינת 'מחלוקת שאינה לשם שמים'. וסופה – להתפורר.

(קרח תשפ"א)