כל המאמרים במדור בלק

בעולמה של תורה, מאורעות קשים – לכלל ולפרט – הם נקודת ציון ותמרור "עצור" הקוראת לכל אדם (ע"ע מעשה נינווה), וקל וחומר לאדם מישראל, לעצור

מפשט הפסוקים משתמע שבלק חשש מכך שישראל יכבוש את ארצו ולכן רצה להחליש את כוחם. מדוע שיחשוש מכך, הרי ישראל מעולם לא עשו זאת? מלמדנו

על מפתנה של ארץ ישראל, לאחר ארבעים שנות נדודים במדבר, מתנהל ויכוח מר ונוקב על אופיו של המזרח התיכון החדש המתהווה, ועל דמותה של המדינה

גור רוזנבלט פרשת בלק מהווה את אחת הפרשיות המפתיעות בתורה. מפרשת לך לך מתמקדת התורה באופן כללי בקורותיה של משפחת אברהם עד להפיכתה לעם, יציאתה

משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע. חילופי הנהגה הם תמיד מאורע מכונן. כך, במיוחד, בעולם העתיק, עולמם של מלכים, כאשר בניגוד למקובל, ההנהגה לא עברה

בלעם הוא מהדמויות המורכבות ביותר במקרא. מצד אחד: בלעם הרשע, איש שלמען תאוות בצע הלך כנגד דברי ה' הראשונים אליו, שביקש לקלל את ישראל, ומשראה

ה'ברכות' של בלעם הינן מקור מרתק להתחקות אחר כוונותיו המקוריות: "מ'ברכותיו' של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו" (סנהדרין קה ב). ניתן ללמוד מה

בפרשתנו מסופר על בלק בן ציפור שראה את ניצחון ישראל במלחמה נגד האמורי, ופנה אל בלעם, מכשף ידוע באותה תקופה, כדי שיקלל את עם ישראל.

הביטוי "שתום עין" בשפת היום יום מגדיר אדם הסומא בעינו האחת. בכך אנו מסתמכים על פרשנות חז"ל לפסוק: "נְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן" שבפרשתנו, לאמור: "בלעם

הבחירה החופשית היא מהות האדם, מה שמהוה עדות להיותנו בצלם א-לוהים. תודעת הבחירה יכולה להוביל להרגשת שחרור פנימי של האדם, כאילו הוא הולך לבדו בעולם,