ד"ר שירה אמסילי, חברה בפורום מוביל 'שותפות לשירות' המשנה במסכת תענית קובעת כי חמישה דברים אירעו את אבותינו בי"ז בתמוז: "נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה
שאלה: יחידות המילואים של צה"ל ביצעו במהלך שלוש השנים החולפות מאות רבות של ימי מילואים. הרצון לחסוך במשאב ימי המילואים, כמו גם השחיקה המשמעותית של
לפני הסתלקותו, מבקש משה רבנו מהקב"ה למנות מנהיג לישראל שימשיך את פועלו וינהיג את העם אל ארץ ישראל. כדאי לשים לב למילים המדויקות של משה
תקופת בין המצרים שאליה נכנסו מבליטה מאוד את ההבדלים שבין אשכנזים וספרדים. תיווכחו בכך אם במקרה תיתקלו בחתונה שנערכת בין י"ז בתמוז לראש חודש אב.
הדיון על השוויון בנטל מציף אל פני השטח שאלות עמוקות של אתיקה ומוסר. הזכות להפגין ולהשמיע רעיונות ועמדות היא נשמת אפה של החברה הדמוקרטית, אך
פרשתנו מתארת את האומץ וההעזה של בנות צלפחד בבקשתן לנחלה בארץ ישראל. בנות צלפחד בחרו לצאת מאזור הנוחות שלהן ולהעמיד את עצמן במקום שאינו טבעי
שני ימים חשובים בתולדות ישראל עומדים בפתח: כ' בתמוז, יום פטירתו של חוזה מדינת היהודים, בנימין זאב הרצל בשנת תרס"ד; ויום כ"א בתמוז, יום פטירתו
"ויהי אחרי המגפה ויאמר ה' אל משה ואל אלעזר וגו', שאו את ראש. כל מקום שנפלו, הוזקקו למניין. משל למה הדבר דומה? לזאב שנפל על
בפרשת פנחס טמון עיקרון מנהיגותי חשוב ביותר. ההקשר הוא זה: משה, היודע שנגזר עליו שלא להכניס את הדור הבא לארץ ישראל, מבקש מה' שימנה לו
קנאות מכשירה לכהונה? פנחס עשה מעשה יוצא דופן. הוא הרג איש ואישה. הוא היה קנאי מכולם. ובזכות מעשה זה זכה לכהונה. כך נאמר (במדבר כה,
