וינרוט אבי (פרופ', עו"ד)קנאות מכשירה לכהונה?
פנחס עשה מעשה יוצא דופן. הוא הרג איש ואישה. הוא היה קנאי מכולם. ובזכות מעשה זה זכה לכהונה. כך נאמר (במדבר כה, יא-טו) "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם… לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם".
האם קנאות ורציחה הן הכשרה לכהונה? הרי על אהרון הכהן אומרת המשנה (אבות א, יב) כי היה "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".
זאת ועוד, כהונה היא שירות ולא שכר, כפי שמִשֹרה היא עוֹל ולא שֹררה. אך אם הכהונה היא שכר, קשה שבעתיים, שהרי אמרו חז"ל במסכת קידושין (דף ל"ט עמ' ב') כי אדם אינו מקבל בעולם הזה שכר על קיום המצוות ("שכר מצוה בהאי עלמא ליכא"), כי אין בעולם גשמי זה חוויה שיש בה כדי להוות שכר ראוי על מה שמזכה מצווה. אם כן, כיצד קיבל פנחס תשלום בעולם הזה על מצווה שעשה?
החתם סופר מתווה את הרעיון המרהיב הבא ליישוב הדברים. לכאורה, דברי חז"ל כי אין שכר על מצוות בעולם הזה נסתרים מפסוק מפורש. התורה אומרת (שמות לד, ז) "נוצר חסד לאלפים". נמצא כי ה' משלם שכר בזכות אבות – עד אלפיים דורות! זהו שכר המשולם בעולם הזה, כפי שהגמול על חטא הוא בעולם הזה.
החתם סופר מיישב כי בעולם הזה אין אדם מקבל שכר בגין מצוות – שעשה הוא עצמו. אבל, יש שכר בעולם הזה – בזכות אבות. על המצווה עצמה – התשלום הוא בעולם הבא, כי אור עליון שהמצווה משרה ניתן לחוות רק בעולם רוחני ומופשט. אבל, ביחד עם מעשה המצווה נוצרות תכונות של האיש, עושה המצווה, שמשתרשות בו עצמו. מעשי האדם משפיעים עליו. מי שעושה חסדים הופך לאיש חסד. הוא טוב וגם מיטיב. האיש משתנה. מלבד החפצא של המצווה, יש גם תוצאה בגברא שפועל את המצווה.
שכר בגין עצם עשיית המצווה מקבלים בעולם הבא. אבל, את השכר בגין התכונות שהטביע המעשה באדם וחקק באישיותו, הוא יכול וזכאי לקבל בעולם הזה. וכיצד נדע כי לא רק מעשה מצווה נעשה אלא שהעושה עצמו השתנה? "נייר הלקמוס" הבוחן ומעיד על כך – הוא הילדים.
אם המעשים שינו את האדם עצמו והוטבעו בדמו, הרי שהתכונות הללו יבואו לידי ביטוי גם אצל ילדיו. במקרה זה עומדת לילדים זכות האבות – עד אלפיים דור.
ומן הכלל אל הפרט. אכן, כהונה היא מִשׂרה שבה נדרש האדם לעשות חסד, להיות סבלן ומקרב את הבריות. אבל, עִם עצמו חייב הכהן להקפיד ולשמור על קדושתו של אהרון. תכונתו החיצונית של אהרון הייתה חסד. תכונתו הפנימית – הקפדה ואף קנאות. אהרון היה מקרב את הבריות לתורה, ולא פעל חלילה לקרב את התורה לבריות ולשנות את ההקפדה על דיניה, דקדוקיה, פרטיה וקדושתה.
נמצא כי מה שעשה פנחס נובע מתכונות נפש שהטביעו בנפשם אבותיו. על מעשים שמטביעים חותם באדם – מגיע שכר לדורי דורות. ממילא, אין להקשות כיצד מביאה קנאות לכהונה, שהרי לא מעשה הקנאות הוא שהוליד שכר זה, אלא – זכות אבותיו. לכן, דרשו חז"ל את הכתוב "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן" – בדין שיקבל שכרו". אם רואים שתכונה שהביאה לקיום מצוות הפכה לתורשתית, הרי שבדין מגיע עליה שכר.
הנה כי כן, יש חפצא של מצווה ויש גברא שעושה את המצווה. שכר המעשה עצמו משולם בעולם הבא. אבל, אם המעשה משפיע על האדם העושה, עד כדי כך שהוא מוריש תכונות אלו לזרעו אחריו, הרי שעל כך מקבלים שכר בעולם הזה. זו זכות אבות העומדת לאדם – לאלף דור!
