
מי שחולק עלינו עושה לנו שירות
בירור מתמיד מחייב דווקא להכיר ביסודות האמת הנמצאים בכל מקום משעה שאדם רואה את הצד השני, את זה שחולק עליו וסובר אחרת מעמדתו, דווקא

בירור מתמיד מחייב דווקא להכיר ביסודות האמת הנמצאים בכל מקום משעה שאדם רואה את הצד השני, את זה שחולק עליו וסובר אחרת מעמדתו, דווקא

רוח החלוציות, שהחלה באברהם אבינו העולה הראשון, וקיבלה מימד נוסף ערב הכניסה הראשונה של העם היהודי לארץ ישראל- לא תמה רצי מרתון אומרים שהקילומטרים האחרונים

את משה הדאיגה הסכנה ברמה לאומית שעלולה לגרום ההתנהלות הזו של שני השבטים בקשתם של בני גד ובני ראובן: "אל תעבירנו את הירדן" נחשבה על

אל תלכו לישון כשמטען כבד יושב ביניכם, אבל גם אל תחכו לרדת החשיכה פרשת מטות פותחת בדיון נרחב בדיני נדרים. מניסיוני, הלכות אלו לא נשכחו,

הממצא הבוטני-ארכיאולוגי מראה דמיון רב למציאות בשדות שעובדו בשיטות חקלאיות מסורתיות עד המחצית הראשונה של המאה העשרים לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם (במדבר לג, נה) הקב"ה

בשאלת כיבושה של א"י אין אנו זקוקים ל'אורים ותומים', התמונה בהירה ונהירה לפחות על פי המקרא, החלטתו של משה ליישב חלק מן השבטים בעבר הירדן
דוד מ. פויכטונגר, עמית במכון ע"ש שוורץ לאתיקה יהדות ומדינה, בית מורשה ירושלים פרשת מטות מעלה מספר קשיים. הקושי הראשון הוא בפנייתו של משה דווקא
"איש כי יידור נדר לה'… לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה". מצד אחד מתואר הנדר כ"נדר לה'", כדבר חיובי שהוא אולי תוספת קדושה וקבלה
בפרשתנו אנו מוצאים את משה רבינו ממלא את מצוות ה' לצאת למלחמת הנקם במדין. בציווי על מלחמה זו תובע הקב"ה (במדבר לא,ג): "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל
יותר ויותר עיניים נפקחות לראות ולהבין שאכן אנו במלחמה. המלחמה איננה צריכה להיות דווקא בין שני צבאות, או בין שני עמים – מלחמה היא מצב