הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)
בירור מתמיד מחייב דווקא להכיר ביסודות האמת הנמצאים בכל מקום
משעה שאדם רואה את הצד השני, את זה שחולק עליו וסובר אחרת מעמדתו, דווקא כמי שחשוב לו מאוד מאוד – חל בו שינוי משמעותי, שנוגע באישיותו ובדרכו, אך גם בהשפעה המבורכת שיש לכך על החברה כולה. עמדות אמת זקוקות אף הן לאופוזיציה, להצגת אפשרות אחרת, לבחירה בטיעונים אחרים. הן זקוקות לה בשל הסכנות האורבות לכל עמדה ולכל דעה. הסכנה העיקרית היא חוסר היכולת לתת לעצמך גבול, ההימנעות מביקורת וההיסחפות אחר חלק צר מתוך התמונה הכוללת.
למה צריך להציל את האדם מהקיצוניות? למה יש צורך חיוני שתעמוד מולו אפשרות אחרת? הקיצוניות אינה רעה בשל מה שיש בה. להפך, הנאמנות לרעיון וההידבקות בו; הנכונות לשלם מחיר של יחס חברתי בז, מזלזל ותוקף; הברק בעיניים והעוצמה של מי שחש שהוא נושא בחובו את הבשורה האחת והיחידה – כל אלה הם מרכיבים חשובים בעולם הרוחני והאנושי שלנו. ברם, הקיצוניות רעה על מה שיש בה! שכן, מהותה של הקיצוניות הוא המבט על המציאות רק מזווית אחת שלה, תוך התעלמות מכך שיש עניינים העומדים מנגד. הקיצוני למידת האמת, שיש ביסודו קיום של ממש של מצוות התורה "מדבר שקר תרחק" פוגע פעמים רבות בערך השלום ובמעורבות עם הבריות. סוגיות שונות בש"ס ובפסיקה אכן תרות אחר הדרך הראויה לרקוד בפני הכלה או לשנות מפני השלום; הדבר נכון גם לכיוון ההפוך – הרואה את כל העולם דרך משקפי השלום חוטא פעמים רבות לאמת הערכית, ומגלה כי התעלמות ממנה גם היא אינה מובילה לשלום אמת. זו דוגמה בלבד, לעיקרון שהוא נכון בכל הקשר ובכל ערך.
הדעה העומדת ממול מצילה אותנו אפוא מעיוורון; היא מחייבת אותנו לחלץ את עצמנו מתוך הבועה בה אנו חיים, ולהתעצם מולה. לעתים היא מכוונת אותנו ומדייקת אותנו, ומביאה אותנו לידי שינוי מבורך והצלה מטעות; לעתים היא מאפשרת לנו להעשיר את עצמנו בהיבטים נוספים שאותם אנו יכולים לכלול בעולמנו הפנימי, בלי לשנות את הכיוון העיקרי והיסודי; לעתים היא רק מחזקת אותנו, בכך שיש לנו תשובות גם נגדה. ישנן אפשרויות שונות, ובכולן טמונה ברכה דווקא מכוח העובדה שאנו מעמידים את העמדה החולקת לנגד עינינו. על פי חז"ל, זו אחת הסיבות שנפסקה הלכה כבית הלל, וזאת משום שהקדימו דברי בית שמאי לדבריהם.
זהו אחד התיקונים העשויים לפתוח פתח גדול בימי בין המצרים. משעה שאנו מבינים עד כמה חשובה העובדה שאין אנו דוברי שפה אחת ודברים אחדים, ושבירור מתמיד מחייב דווקא להכיר ביסודות האמת הנמצאים בכל מקום – נולדת גם שפה של חיפוש דרכים שבהן אין מדובר בשלילה הדדית מוחלטת. את מקום הצמצום והקנאות המחריבים ייתפשו העושר והמכלול השלם של הדברים, ואף שהמחלוקות תישארנה על כנן ויהיה צורך בהכרעה שמטבע הדברים אדם רוצה שתהיה על פי עמדתו– ייפתח גם פתח של חיבור עמוק מכוחה של ההכרה שכל אחד נושא חלק אחד מהתמונה כולה.
(מטות מסעי תשפ"א)
