כל המאמרים במדור דברים

מספר מנהגים בתפילות ט' באב עשויים להעלות תמיהה. בתפילות היום הזה היינו מצפים למצוא, אף יותר מאשר בשאר השנה, קטעי תפילה העוסקים בבקשת מחילה ובתחנונים.

עימותים צבאיים חורזים חלקים רבים של פרשת "דברים". משה רבנו סוקר את המלחמה בסיחון מלך האמורי ובעוג מלך הבשן, שני אויבים שהטילו חיתתם על עמי

כולם מדברים על "החופש הגדול", כאילו מדובר באירוע לאומי. קבוצות ווטסאפ מתמלאות בתמונות של פארקי מים, מסלולים בדרום ומעיינות בצפון, המלצות לפינות חי, סדנאות יצירה

כשמתבוננים על השופטים השונים המוזכרים בספר שופטים, אנחנו רגילים לראות שלאחר סיפור הלחימה והישועה הקשור בהם, הם שופטים את העם למספר שנים בהם הארץ שקטה.

ספר דברים פותח במילים "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל… ככל אשר ציווה ה' אותו". במדרש (בראשית רבה י"ב, ג') מצינו כי המילה

"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן". הייתה אווירה של סוף קורס. תמו 40 שנות נדודים במדבר – הנה אנו עומדים לפני

לפני כשבועיים נתן בג"ץ פסיקה חשובה המאפשרת לנשים לגשת לבחינות הרבנות. במרכז רקמן של אוניברסיטת בר-אילן, שהגיש את העתירה לבג"ץ, חגגו את הניצחון: "פסק הדין

יש שאלות שההיסטוריה או המציאות עונה עליהן, ללא צורך בתשובה מעשה ידי אדם. אחת מהן היא השאלה עתיקת יומין, שחוזרת אלינו מדי שנה, כמו בומרנג,

את הפטרת תשעה באב קוראים מתוך נבואות ירמיהו, שניבא על החורבן הצפוי והיה עד להתגשמות הנבואה. הנבואה פותחת ב"אסף אסיפם" והיא נחתמת ב"ואין מאסף" (טי',

בסופו של דבר ובתחילתו של דבר הקרב ההיסטורי והנצחי הוא על החזון ועל ירושלים. כל שאר הקרבות בעזה ובלבנון, בתל אביב ובקרית שמונה, בגוש עציון