צבי ארנברג (עו"ד, מחבר הספר "על מנהג שבת וחג", Alminhag@walla.co.il)מספר מנהגים בתפילות ט' באב עשויים להעלות תמיהה. בתפילות היום הזה היינו מצפים למצוא, אף יותר מאשר בשאר השנה, קטעי תפילה העוסקים בבקשת מחילה ובתחנונים. והנה נפסק בשולחן ערוך (תקנ"ט, ד): "אין אומרים תחנון ולא סליחות בתשעה באב", ואף יתרה מכך: "אין אומרים תחינה ערב תשעה באב במנחה" (תקנ"ב יב). וכאשר חל ט' באב במוצאי שבת (כשנה זו), אזי במנחה של שבת אין אומרים "צדקתך" (תקנ"ט א) ובערבית של מוצאי שבת, שהוא כבר ט' באב אין אומרים "ויהי נעם".
ואם הדמיון למנהגי התפילה ביום טוב עוד לא מספיק ברור, נביא גם את ההלכה המוזכרת ברמ"א (סעיף ד), שבט' באב לא אומרים את מזמור כ' שבתהילים "יענך ה' ביום צרה", וגם לא את הקטע "א-ל ארך אפיים" שבהוצאת ספר תורה.
אמנם לחלק ממנהגים אלו ניתן לתת הסברים מקומיים, אך לכולם ניתן בשולחן ערוך טעם זהה: "משום דאיקרי מועד". ט' באב נקרא מועד, ועל כן נמנעים מלומר בתפילות היום את אותם קטעים העוסקים בתחנונים, בבקשת סליחה ובקריאה לקב"ה שיענה לנו בעת צרותינו.
היכן נקרא ט' באב מועד? בספר הפרדס לרש"י נכתב: "ולעולם בתשעה באב לא נפלו בתחנונים לא ביוצר ולא במנחה מפני שקרוי מועד שנאמר קרא עלי מועד". הפסוק אותו מצטט רש"י הוא ממגילה איכה: "..קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי..". כלומר רש"י מצביע על כך שירמיהו מכנה את ט' באב 'מועד'.
אולם, בתלמוד דרשו אחרת: אביי במסכת פסחים (עז.) דורש שהמועד הנזכר בפסוק הינו ראש חודש אב. יתרה מכך, כאשר מונה הגמרא את הימים בהם אומרים הלל שלם (ערכין י:), היא מבקשת לכלול בהם גם את ר"ח (הגמרא שם דחתה זאת), שכן גם הוא קרוי מועד, ורש"י שם מדגיש שזה נלמד מאותו הפסוק באיכה. אז כיצד ייתכן שרש"י עצמו מבקש לדרוש את אותה המילה לט' באב? שאלה זו שאל בעל שו"ת חלקת יעקב (כח), וגם ענה בדרך של פשט ודרש. פשט דברי הנביא מכוונים לט' באב, ואילו הדרש הינו על ראש חודש.
ומהי מהותו של ט' באב כיום חג? הרב דר' משה פינצ'וק במאמרו (המעין 234) מציע שלושה מרכיבים של נחמה ואף של שמחה בט' באב: 1) העובדה שגם אלפיים שנה אחרי החורבן, עם ישראל עוד זוכר ומבכה אותו; 2) החורבן עצמו הוא אתחלתא דגאולה בכך שעם ישראל שרד והתקומם אחריו; 3) על שם העתיד, כמאמר הנביא זכריה (ח יט) שיתהפכו לנו ימי האבל "לששון ולשמחה ולמועדים טובים".
