עו"ד פרופ' אבי וינרוטספר דברים פותח במילים "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל… ככל אשר ציווה ה' אותו". במדרש (בראשית רבה י"ב, ג') מצינו כי המילה "אלה" באה למעט ולהבדיל ממה שקדם לכך.
ברם, נשאלת השאלה: "אלה הדברים" וקודמיהם אינם דברים?
יתירה מכך, תוספות במסכת גיטין דף ב' עמ' א' מביא את דברי רבי סעדיה גאון כי נוהגים לכתוב בגט י"ב שורות, שכן גט נקרא בתורה "ספר כריתות" ובספר התורה יש 12 שורות ריקות של ריווח בין חומש לחומש. שואל תוספות, מדוע יש בגט 12 שורות ולא 16 שורות? הרי יש רווח גם בין חומש במדבר לספר דברים וארבעה רווחים כפול ארבע שורות הם 16? מתרץ תוספות כי הרווח שבין במדבר לדברים לא נחשב כלל, כי ספר דברים אינו נחשב לספר בפני עצמו. נמצא כי ספר דברים נופל בחשיבותו משאר החומשים. אם כן, מדוע נאמר "אלה הדברים" בפתיח לספר זה?
הרב לוי יצחק מברדיטשב משיב על שאלה זו על פי מה שכתוב בזוהר חלק ג' קמ"ט עמ' א', כי דברי תורה אינם אלא לבוש חיצוני לקדושה עילאית ולעומק אין סופי המקופל וגלום בהם.
בזוהר שם דף קנב עמ' א' אף מצינו כי אמר רבי שמעון (בר יוחאי) אוי למי שסבור כי בתורה יש סיפורים בעלמא ודברי הדיוטות. כל דברי התורה הם סודות עליונים.
רבי שמעון מביא דוגמא לכך ממלאך שאינו מוחשי, אך כאשר הוא יורד לעולם הזה שכולו חומר, מתלבש בלבוש העולם הזה ונראה כאדם. אם כן, קל וחומר התורה, שהיא קודש קודשים וכולה רוחניות מופשטת, בעת שירדה לעולם הזה, היה מן ההכרח כי תלבש מעטה שבני העולם יכולים לעכל. ברם, שמעטה גשמי זה הוא מסכה חיצונית של התורה. המהות נשארת נשגבה וטמירה. המסר החיצוני בארבעת החומשים הוא לבוש שאינו מסגיר את התוכן העמוק והנסתר האצור בהם, ורק אדם שטחי רואה אותם כפשוטם. לכן אמר דוד (תהילים קי"ט) "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" וביקש כי יגלו לו את מה שנסתר ומצוי מתחת ללבוש התורה.
כך גם ביאר המלבי"ם על תהילים י"ב, ז' את הפסוק "אמרות ה' אמרות טהורות".
המילה "אמרה" בארמית משמעה – שפה של בגד ושוליו. דוד חידש כי גם שפת הבגד החיצוני של לבושה של התורה, היא חלק מן האמרות הטהורות וטמונות בה סודות התורה. על כן גם ב"משל" כל פרט הוא בעל משמעות עמוקה, מדויק, ואינו מיותר. "ואינן כאמרות הפילוסופים שילבישו את החכמות בסיפורים בדויים שאין בם מועיל. התוכן והחכמה הפנימית המתלבשת תחת הלבושים, הם "כסף צרוף בעליל לארץ דבר יקר מאד ומזוקק שבעתים".
אולם, יש הבדל בין התורה כולה לבין חומש דברים. אכן, בספר דברים משה רק חוזר על הנאמר בשאר החומשים, אך בדברים אלה הכול גלוי ומובן על פניו. המסרים העמוקים ניתנים בריש גלי, בלי צורך להסתיר את עומקם באמצעות לבושים חיצוניים וגשמיים. לדור שנכנס לארץ ישראל, ולא היה שקוע בטומאת מצרים, נמסרה התורה בלי שום לבוש חיצוני.
רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו "פרי צדיק" על פרשת דברים הוסיף כי "היהודי הקדוש" נהג ללמוד בכל יום פסוקים מספר משנה תורה, ואמר כי זהו ספר מוסר, שכן בספר זה הבהיר משה רבינו באופן גלוי ובהיר מסרים שהיו קודם לכן נסתרים.
עתה מובן מדוע בפתח ספר דברים אומר משה 'אלה', כמצביע על משהו הנוכח לפניו ומלמדנו, כי בעוד שבחומשים שקדמו לכך מסר משה תורה שבה הנסתר רב על הגלוי, הרי שבספר דברים, נמסרו מסרים ברורים ומובנים על פניהם.
הנה כי כן, נאמר "אלה הדברים" על שום ייחודיות הדברים הנאמרים בספר זה, שיש שהם מרחק קצר בין הכתוב לבין המסר המובע באמצעותו. והחכם עיניו בראשו.
