עמית מן ואביה גנוט נרצחו באכזריות במתקפה הנוראית של חמאס ב-7 באוקטובר. שתיהן היו צעירות בנות 22 ומוכשרות מאוד, מלאות בתוכניות לעתיד, שכל חייהן היו
המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר ועדיין מתנהלת, גובה קורבנות רבים כבדים מנשוא. לא מעט משפחות איבדו את יקיריהן והן נאלצות לחיות את החיים לצד האובדן, המשבר
ברוך יצא עם כיתת הכוננות למנוע את חדירת המחבלים לקיבוץ מגן, עמיחי החזיק את ידית דלת הממ"ד שבתוכו הסתתרו הוא, אשתו וששת ילדיהם בכרם שלום
בעיות קשב וריכוז נולדתי איתן. הן מזוהות איתי ביומיום בזכות רגישות היתר לרעש בדיונים (כלל ידוע: טלפונים גם לא על רטט), חוסר סדר מופתי בשולחן
איך מרגישים מלש"בים בתקופה הזו? איך מתגייסים ליחידות קרביות כשרואים את המחיר הכבד שעלולים לשלם? איך מרגישים ההורים, והאם הרצון לשירות משמעותי ביחידות קרביות בצבא
מה יגבר? המשך הנפת הדגלים הייחודיים של הציונות הדתית בבניית החברה הישראלית תוך שמירה על גבולות המגזר, או גישה הקוראת להשתלבות מלאה בחברה ישראלית תוך
ד"ר ואדים בנקוביץ, ראש המערך האורתופדי בבי"ח סורוקה, לא עוצם עין זה 3 חודשים, ולא חסרות לו סיבות: 3 מילדיו מגויסים מפרוץ המלחמה, ובמסגרת עבודתו
אחרי הלם ושיתוק שחווה גם עולם האומנות, אט-אט מתאוששים המאיירים וחוזרים לעבוד – בצל המלחמה. שני מאיירים מספרים על המיזמים המיוחדים שהקימו למען החטופים ויישובי
ט"ו בשבט בפתח, וזה הזמן להפנות זרקור לעמותה שמחברת את המתנדבים שלה לגידולי ארץ ישראל כל השנה – "חיבורים בחקלאות". ראש העמותה, חקלאי ומתנדבת מספרים
כולנו מצדיעים ללוחמים שבחזית, שמתחילת המלחמה מוסרים נפשם למען מדינת ישראל ועם ישראל. אך יחד עם זאת, אל לנו לשכוח את הלוחמות שבעורף – את
