הפעם במדור: טל אוחנה, ראשת עיירת ירוחם

בעיות קשב וריכוז

נולדתי איתן. הן מזוהות איתי ביומיום בזכות רגישות היתר לרעש בדיונים (כלל ידוע: טלפונים גם לא על רטט), חוסר סדר מופתי בשולחן העבודה ובארון הבגדים, וגם בזכות היצירתיות המחשבתית. לאחרונה הבנתי שיש לזה מלבושי נפש גם. כשאני מעמיסה את עצמי במשימות ובעבודה, המערכת הרגשית יוצאת מאיזון. הייתי צריכה לחכות כמעט ארבעה עשורים ומלחמה אחת כדי להבין זאת. המציאות של שגרת חירום וטרום בחירות כפתה עליי סדר יום עם פחות משימות מבשגרה, והרגשתי שאני לא מונחת על מקומי. זה די מפחיד אישה וורקהולית כמוני. ומנגד, אמרתי לעצמי, תני לזה מקום. מי אמר שאת פחות טובה או מועילה כשאת לא בטרפת? אולי האור שלך מאיר למרחוק דווקא אז. המבחן האמיתי עוד לפניי.

המוצא המרוקאי

את ישיבת המנהלים האחרונה פתחתי בהשמעת "קינת בארי", שנכתבה על ידי יגל הרוש, שהקים ומוביל את בית הספר למוזיקה מן המזרח אצלנו. יניב, העוזר שלי, אמר שהקינה הזו מתכתבת עם "בינו נא מורדים", שכתב ר' דוד בוזגלו ז"ל במרוקו, כתגובה ובלחן של "באב אל וואד", שכתב חיים גורי. הניגודיות, לכאורה, בין המנגינה למילות השירים, היא הבשורה הגדולה שהמסורתיות מביאה לתרבות הישראלית: היכולת לחבר מזרח ומערב, בהכנסת אורחים מופלאה, עם דימוי שולחן השבת, שכולם מרגישים שייכים ורצויים בו.

טיפולי פוריות

מסע חיים. מאות נשים כתבו לי שהסיפור שלי נתן להן כוח. אני עניתי שהוא גדול ממני ושזכיתי שעבר דרכי. לאחרונה התחלתי שוב בתהליכים. המלחמה קצת עיכבה אותם, כי לא רציתי שצחי לא יהיה נוכח בטיפול המכריע. אני כבר מנוסה בלעשותם לבד, אבל היה חשוב לי שהוא יהיה. אני מקווה שהגדוד שלו ישוחרר בקרוב לרענון ונעשה זאת יחד. זו הזדמנות שוב למסור לכל הנשים המצפות: לקב"ה יש שליחים מסורים, והם מחוללי ניסים מוכחים גם אצל מי שאמרו לה כמוני, שאין לה סיכוי.

ישיבת ההסדר ירוחם

אסון גדול. תשעה חללים שהם מלח הארץ, בישיבה אחת.
הגעתי לבית משפחת פיש בפדואל ביום שישי בשעת בוקר מוקדמת. הבית כבר המה בצעירים, ואני ניסיתי לפלס דרכי אל ההורים. אמא של איתן ז"ל ראתה אותי וחיבקה אותי חיבוק גדול וסיפרה לי כמה תפילות נשאה עבורי וכמה שמחה בנס שקרה לי ואני אמרתי לעצמי: מה זו האישה הזו? ביום אבלה וצערה היא בוחרת במילות עידוד עבורי? מאיפה המסירות בתפילות לאישה שאף פעם לא פגשה? ישבתי לצידו של החברותא של איתן מהישיבה וזכיתי להכיר אותו במעט דרך הסיפורים. ליבי התרחב כששמעתי מאב המשפחה עד כמה התעקש לבוא ללמוד בירוחם, גם כשהיה כבר במקום אחר. אחיו הצעיר, יחיאל, גם הוא הלך בדרכו ולומד כאן. כשקמתי ללכת, האב אמר לי: "הרגשתי שהעיירה ירוחם כולה באה לנחם אותי", ואני עניתי: "דעו שיש לכם חלק גדול בבניינה". ישיבת ההסדר היא מנוע הצמיחה הכי גדול שירוחם ידעה ב-73 שנותיה, בזכות תורה שכולה אהבת ישראל.

הבחירות הקרבות

מאוד קשה להיכנס לאווירת קמפיין. מראשית הלחימה, כמעט שלא שיתפתי דבר מהעשייה בעיר. הרגשתי שאני לא מסוגלת לכתוב, ושזמן המסך של כולנו צריך להיות מוקדש לסיפורי הגבורה העילאיים שהתקופה הזו מביאה עימה. בעוד כשבוע אתקשר לראשונה לכל הפעילים המסורים, ויחד נשוחח באופן אישי עם התושבים. לא יהיו כנסים ושיירות. על אף האתגר האישי שבלנהל מערכת בחירות עם בעל ואנשים משמעותיים שנמצאים עדיין בלחימה, אני סבורה שאסור היה לדחות שוב. הדמוקרטיה חשובה, המערכות צריכות להיערך לתרחישי מלחמה בצפון. צריך להניע מחדש תהליכי תכנון ויזמות. כלכלה חזקה וצמיחה מושפעות במידה רבה מעורף מוניציפלי מתפקד ומוביל.