שלוש פעמים נשים שנואות בפרשה: "כִּי-תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים, הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה…" (דברים, כ"א, ט"ו) "כִּי-יִקַּח אִישׁ, אִשָּׁה; וּבָא אֵלֶיהָ, וּשְׂנֵאָהּ" (שם, כ"ב, י"ג)
תגובת האבל על פטירתו של קרוב משפחה עלולה להיות עוצמתית מדי, עד כדי פגיעה גופנית של קרובי המת בעצמם. לכן קבעה התורה גבולות ברורים לאבלות:
קללה נשמעת לאדם המודרני כמו מושג פרימיטיבי, ששייך לאנשים שמאמינים באמונות טפלות. עם ברכות קל יותר להסתדר. אבל מסתבר שהתורה מתייחסת לקללות ברצינות לא פחותה
אכילת בשר על ידי בני אדם עוברת שינויים ותהפוכות לאורך הדורות. עד דורו של נח נאסרה אכילת בשר והאדם ניזון מן הצומח. על פי המדרש
המושג מענק, כנראה הגיע לעולם לראשונה בפרשתנו, בה התורה מצווה על אדון שהחזיק בעבד או באמה עבריים לא לשלחם ריקם בתום תקופת העבדות. הוא מצווה:
הרמב"ם כבר ניסח את עיקרון ה'בחירה החופשית'- " רשות לכל אדם, אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק…". עיקרון זה מהווה תשתית ותנאי לקיומה
בפרשת השבוע מזכיר משה לבני ישראל "בנים אתם לה' אלוקיכם" ואם לא בנים אז "עם קדוש אתה לה' אלקיך ובך בחר ה' להיות לו לעם
בשביעי של פסח לקראת ערב, נהג הרב עדין שטיינזלץ נ"ע לערוך, כמנהג חסידים, "סעודת משיח". במשך שנים רבות קיים אותה בבית הכנסת המיתולוגי, ה'שטיבלעך' של
כל מי ששרת ולו יום אחד בצבא לא יכול לשכוח את הצעקה הרמה של החניך התורן- 'שתיים שלוש ה ק ש ב !!!' אז בואו
חלקים גדולים בעולם בן ימינו נגועים בתיוג חד ממדי: או שאתה חרדי, או שהנך פורק עול מצוות. או שאתה דתי, או שאתה אקדמאי. או שאתה
