בחלוף מאות רבות של שנים, שבהן נושא השמיטה נותר זנוח באופן יחסי, וכמעט ולא נדון בעיון מעמיק ובהיקף נרחב בספרות ההלכה ובמקורות המשפט העברי, החלה
דרשה מפורסמת על המילים 'עשר תעשר', היא הדרשה "עשר תעשר – עשר בשביל שתתעשר". הבבלי (תענית ט ע"א), מביא דרשה זו בהקשר סיפורי: (בתרגום לעברית)
מה זה גהינום בשבילי? לא, לא החום הנורא השורר במחוזותינו ביולי – אוגוסט, למרות שבקלות אני יכולה לדמיין את קלשוני הזעם דוחקים בי תחת השמש
השמיטה בזמננו, לפי רוב הדעות אינה מדאורייתא, אולם הדאגה לחלשים ולמוחלשים דווקא כן! המושג "שמיטה", שהולך ותופס מקום מרכזי בסדר היום הדתי שלנו לקראת שנת
רק בעולם שיש בו חופש ובחירה אפשר לומר לאדם: "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה' אלקיכם אשר
עצם האפשרות לבחור מעצימה את חשיבותו של האדם, 'נזר הבריאה', מחזקת את תודעת העצמיות, השליטה והאחריות על גורלו בשבוע שעבר צוטטה שרת החינוך בהתנגדותה לחיסונים
התודעה הציבורית שלעתים נשמעת כי "המקום הקדוש ביותר לעם היהודי הוא הכותל המערבי" מחייבת התנערות "לשכנו תדרשו ובאת שמה" – דברים מפורשים ועוצמתיים. כתב על
על פי היהדות מקור התחושה אינו בעולם הטבע אלא מחוצה לו לאדם, מצד אחד, תחושת חירות וחופש מוחלטים ומצד שני, כאשר הוא מתבונן על המציאות,
"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל-מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה כִּי אִם-בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה' בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ. רַק בְּכָל-אַוַּת נַפְשְׁךָ
לבני אדם מהוגנים יש מצפן ומצפון פנימי מדויק האומר להם מהו טוב ומהו ישר במקום שיש בו בני אדם רבים נוכל למצוא, כנראה, מכל הסוגים
