הרב יגאל גרוס
בזוהר כתוב, שהחלב מסמל את החסד והבשר את הדין, ואין לערבב ביניהם, לכן ממתינים בין אכילת מוצרי חלב לאכילת בשר
בפרשת השבוע (יד, כא) כותבת התורה, שאסור לבשל גדי בחלב אימו – פסוק זה נכתב שלוש פעמים בתורה. וחז"ל במסכת חולין (קטו ע"ב) למדו מחזרה זו שלושה איסורים: איסור לבשל בשר בחלב, איסור לאכול בשר וחלב שהתבשלו יחד, ואיסור ליהנות מתערובת בשר וחלב שהתבשלו יחד. ידועות ההלכות והמנהגים שונים בהמתנה בין אכילת בשר לאכילת חלב (משעה אחת ועד שש שעות). השבוע נעסוק בשאלה – האם לאחר שאוכלים מאכלי חלב יש להמתין זמן מה לפני שאוכלים מאכלי בשר?
חלב בבשר
האם יש להמתין בין אכילת חלב לאכילת בשר? נחלקו הפוסקים:
א. מדברי הגמרא במסכת חולין (קד ע"ב) עולה, שלא צריך להמתין כלל. אמנם הראשונים סייגו את דבריה וכתבו מסברא שצריך לאכול מאכל שונה בינתיים על מנת להעביר את טעם החלב, וכן צריך לנקות את הידיים במקרה בו אכלו עם הידיים, אך אין צורך להמתין מספר שעות.
בטעם הדבר שיש חילוק בין אכילת בשר ואז חלב לאכילת חלב ואז בשר כתב רש"י (קה ע"א ד"ה אסור), שהבשר משאיר שומן על השיניים, מה שאין כן גבינה. הרמב"ם (מאכלות אסורות ט, כח) בכיוון מעט שונה כתב, שהבשר נשאר תקוע בין השיניים מה שאין כן גבינה. כדבריהם פסק להלכה השולחן ערוך (יו"ד פט, ב) וכן הרב עובדיה (יביע אומר יו"ד ו, ז). ובלשונו: "מסקנא דדינא שמעיקר הדין מותר לאכול בשר אחר גבינה, לאחר שיקנח פיו בפת וכיוצא בו, וידיח פיו במשקים, ויטול ידיו, או ינקה אותם היטב. ומי שנהג להחמיר על עצמו שלא לאכול בשר אחר גבינה אלא כעבור שעה או יותר, ויש לו צורך לבטל מנהגו, יעשה התרה על שלא אמר מתחלה שהוא נוהג כן בלי נדר, ואז יהיה מותר לו לאכול בשר אחר גבינה".
ב. בעקבות דברי הגמרא, גם המהר"ם מרוטנבורג (תרטו) בתחילה סבר שאין צורך לחכות בין חלב לבין בשר (ואדרבה המחמיר בדבר זה נחשב כמין, כיוון שפוסק נגד דברי הגמרא), אך לאחר שפעם אחת מצא גבינה בין שיניו, החמיר על עצמו שגם כאשר אדם אוכל גבינה קשה (ששהתה ששה חודשים) עליו להמתין בין אכילתה לאכילת בשר שש שעות.
מדוע יש מקום להחמיר דווקא בגבינה קשה? הסיבה לכך קשורה בטעם האיסור שראינו לעיל. מכיוון שטעם האיסור הוא החשש שמא יידבק האוכל בין השיניים וכדומה, כאשר מדובר בחלב או בגבינה רכה, אין חשש שכך יקרה. לעומת זאת בגבינה קשה קיימת שמנונית, לכן יש מקום להחמיר בה. כדבריו פסק הרמ"א, אך הוסיף שהמקל יש לו על מי לסמוך.
גם הבן איש חי (שלח לך, יד) כדרכו בפסיקה, החמיר כשיטת הרמ"א, ואף הוסיף על דבריו, שלא רק בגבינה ששהתה דווקא ששה חודשים יש להחמיר, אלא כל חודש שהגבינה שהתה, מחייבת שעה אחת המתנה. אם הגבינה שהתה חודש, יש להמתין שעה לאחר אכילתה, חודשיים – שעתיים, עד ששה חודשים שיש להמתין שש שעות, ובלשונו: "כל זה שכתבנו באוכל חלב קודם הבשר, אבל באוכל גבינה אף על גב דמן שורת הדין סגי בקינוח והדחה כדי לאכול הבשר מייד, מכל מקום כבר נהגו לשהות זמן ביניהם, ופה עירנו בגדאד אנחנו מורין כך, אם היא גבינה קשה שעבר עליה ששה חדשים או יותר, שוהין ששה שעות, ואם לא עברו עליה ששה חדשים, ממתין שעה אחת לכל חודש אחד".
ג. גישה שלישית, שחלק מהפוסקים בעקבותיה נקטו שיש להמתין אחרי אכילת חלב (כל שהוא, ולאו דווקא גבינה קשה), היא דעת הזוהר. בזוהר כתוב, שהחלב מסמל את החסד והבשר את הדין, ואין לערבב ביניהם. לכן החוששים לדעת הזוהר עליהם להמתין בין אכילת מוצרי חלב לבין אכילת בשר.
אמנם, מעבר לעובדה שדברי הזוהר הם רק חומרא, ומעיקר הדין מותר לאכול בשר לאחר גבינה כדברי הגמרא, יש שצמצמו את דבריו. הפרי חדש (יו"ד פט, טו) כתב שחומרת הזוהר מתייחסת רק לאדם שרוצה לאכול בשר בהמה אחר גבינה, אך לא למי שרוצה לאכול עוף. כמו כן הש"ך כתב, שהזוהר אסר רק כאשר מדובר באותה סעודה ממש, אבל בסעודה אחרת – מותר גם אם עבר זמן מועט.
(ראה תשפ"ב)
