כל המאמרים במדור שופטים

ברשימה הקודמת עמדנו על הפער שבין גישת התורה לתרבות הגויים ובין יחסם של חז"ל אליה. בעוד שבתורה אנו מוצאים איסור מוחלט על הקרבה אל תרבות

"וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי" מקומה של המלכות ומעמדה בתורת ישראל מפרנסת דרשות ופירושים רבים. בין עמדתו של הרמב"ם הרואה במינוי המלך

"צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה…" (דברים, ט"ז, כ'). פעמיים נזכרת המילה "צדק" בפסוק לעיל. פרשנים מתחבטים על שום מה, ומייחסים את כפל הלשון לרצינות שיש

"כִּי אַתָּה בָּא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, לֹא-תִלְמַד לַעֲשׂוֹת, כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. לֹא-יִמָּצֵא בְךָ, מַעֲבִיר בְּנוֹ-וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים, מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף… תָּמִים תִּהְיֶה,

כאשר ביקשו צעירי המפד"ל להדיח את זקני המפלגה, שאל מי ששאל את ד"ר יוסף בורג, השר המיתולוגי: למה הם לא רוצים אותך? במקום לענות, השיב

בפירושו המקורי לתורה, "מלאכת מחשבת", שכשמו כן הוא, תמה ר' משה חפץ, מחכמי איטליה במאה הי"ז, מה טעם ציוותה תורה "שופטים ושוטרים תתן לך בכל

לשאלה מדוע התחיל ר' ישמעאל את ברייתת י"ג מידות במידת ה'קל וחומר' דווקא, משיבים רוב פרשני המידות. להלן בתמציתיות שני סוגי תשובות בעלי גוון שונה