אסור לפגוע בצבא

גם בשעה של מחלוקת ציבורית עלינו להניח את הכל בצד ולהמשיך לשמור על צה"ל חזק

כל מי ששירת בצבא יודע, שנשמת אפו של הצבא היא ביצוע משימותיו. בצבא, המשימה קודמת לאדם. תפקידו של הצבא הוא לנצח במלחמה, והחייל הלוחם הוא אמצעי לצרכיו של הצבא. כך ניתן להסביר את חזרתו של הירא ורך הלבב לביתו. יותר מאשר אנו דואגים לשלומו אנו חוששים מהפגיעה שעלולה להתרחש ללוחמים שיוצאים איתו לקרב וכלשון הפסוק: "…מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ". דומה, שכך גם ניתן להסביר את חזרתם של אלו שלא סיימו לבנות את מפעל חייהם. מי שבנה בית חדש ולא חנכו, מי שנטע כרם ולא חיללו, ומי שארש אשה ולא לקחה, אינם יכולים לתת את מלוא מרצם וכוחם בשדה הקרב, וכפי שמסביר אבן עזרא: "והטעם כי ליבו וכל תאוותו לחנוך ביתו, והנה ליבו לביתו, לא למלחמה, על כן ינוס ויניס אחרים".  בדומה לכך כותב ספר החינוך (מצוה תקכו): "כי כל אלו בני האדם, חלושים מאד מבוא במלחמה, כי מחשבתם נתפסת הרבה על הדברים הנזכרים בכתוב, ואלו יניאו לב חבריהם …". אדם שבנה בית חדש או שזה עתה התארס- דעתו טרודה וטרופה עליו, ואינו יכול להתרכז במלחמה. הוא עלול אף להיכנס בשל כך לחרדה, ולהשפיע לרעה על  חבריו העומדים בקו האש הראשון. הנזק שיגרום החייל בסיטואציה הזו גדול מהתועלת.

אולם, נראה שניתן להסביר את אי הוצאתם של אלה לקרב באופן אחר. יתכן ומדובר בצעד פיקודי, שמעניק עדיפות לצרכים המשמעותיים של אותם יחידים שעומדים להקים בית ולהתחתן או לחנוך את ביתם וכרמם. יש כאן הליכה של הכלל (הצבא או המדינה) לקראת היחיד.

מלבד העובדה שיש כאן התחשבות גדולה באותם חיילים שקשה להם להילחם בתזמון הנוכחי בשל שקיעתם במפעל חייהם, הרי יש כאן דווקא צעד שמחזק את הצבא עצמו. ההתחשבות של הכלל בפרט מחזקת את רצונו של הלוחם להילחם למען מדינה הנוהגת כךְ. הוויתור לאותם חיילים מחזק את רוח הצבא ויכולתו לנצח. זוּ גישה הבוחנת ומעדיפה תפוקות על פני תשומות. גם אם יהיו במערך הקרב פחות אנשים, התועלת בסך הכל תהיה גדולה יותר. ההתחשבות בפרטים תעניק רוח גבית ללוחמים בשדה הקרב.

פיקוד צבאי הוא מקצוע הומני. יותר מכל הוא עוסק באנשים והוא נדרש לאיזונים בין צרכי הפרט והכלל. זה תנאי בסיסי שמאפשר למפקד להוביל את חייליו לקרב. כך גם ניתן להבין את הסיבה שאותם אנשים חוזרים רק במלחמת רשות. כאשר נדרשים אנו לצאת למלחמת מצוה, הכל יוצאים – אפילו חתן מחופתו. מלחמת הגנה תובעת מכל אחד להניח את הצרכים הפרטיים בצד ולצאת לקרב כאיש אחד בלב אחד.

כך גם היום. המרכיב המרכזי באיכותו של  צה"ל הוא רוח ההתנדבות. צה"ל חזק רק בשל רוח ההתנדבות שבו ולא בשל הפקודה. עיקר כוחו של צה"ל הוא בשירות המילואים, שבעת פקודה תוך שעות בודדות צה"ל הופך להיות צבא גדול ומשמעותי. אמנם גיוס למילואים הוא על פי חוק, אבל בפועל הוא התנדבותי. כל שחיקה במוטיבציה להתנדבות עלולה להביא לירידה באיכות הלוחמים, כלומר- הצבא יהיה פחות חזק. סביר להניח שהמכסות ימולאו, אבל האיכות תיפגע.

אנו מלאי הערכה לכל המתנדבים באוויר וביבשה, אולם אסור ברגע כה קריטי לביטחון המדינה לפגוע באיכות הצבא. במלחמת מצוה הכול יוצאים – אפילו חתן מחופתו. כולם מוותרים על דברים אישיים למען הכלל כולו. גם בשעה של מחלוקת ציבורית עלינו להניח את הכל בצד ולהמשיך לשמור על צה"ל חזק.

(שופטים תשפ"ג)