גאולת ירושלים

מאז ימי הרמב"ן הלכה הקהילה היהודית וצמחה ושוב לא ננטש המאחז היהודי בעיר הקודש עד ימינו

"מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹקַיִךְ.

קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן. פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו חָרְבוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם כִּי נִחַם ה' עַמּוֹ גָּאַל יְרוּשָׁלָ͏ִם" [ישעיהו נב ז- ט'] – מתוך ההפטרה.

זו אחת משבע הפטרות הנחמה ואף היא מתייחסת לגאולה העתידית. ציון וירושלים הם שמות שמייצגים את כלל ישראל. גאולת ירושלים מייצגת פה את גאולת ישראל. למרות זאת, חורבות ירושלים המופיעות פה הן חורבות אמיתיות. עיר הבירה שלנו הייתה חרבה שנים רבות. בוודאי חלקים ממנה. יתרה מכך, תושביה היהודים של העיר היו נתונים לשרירות לבם של שלטונות מתחלפים.

בסוף המאה ה-11 כבשו הצלבנים את ירושלים והקימו את 'מלכות ירושלים'. מיד לאחר הכיבוש הנוצרי גורשו המוסלמים והיהודים מהעיר. כמאה וחמישים שנה אחר כך כבשו הממלוכים את העיר והאיסור על מגורי מוסלמים ויהודים בעיר הוסר.

שבע שנים לאחר הכיבוש הממלוכי הגיע לעיר אחד מגדולי ישראל – הרמב"ן. רבי משה בן נחמן, פרשן התורה הנודע, כיהן כרבם של יהודי קטלוניה שבספרד. בשנת 1263 ייצג את היהדות בוויכוח שנערך בברצלונה, כנגד הנצרות. למרות שניצח בוויכוח ניצחון מוחץ ואולי דווקא בגללו, נאלץ הרמב"ן לברוח מברצלונה. הרמב"ן יצא באישון לילה ושם פעמיו לירושלים.

אחרי שהגיע לירושלים כתב הרמב"ן איגרת לבנו וממנה ניתן להבין את מצב הקהילה היהודית בירושלים. וכך כתב בין היתר: "יברכך ה' נחמן בני וראה בטוב ירושלים…בירושלים עיר הקודש אני כותב לך ספר זה, כי שבח והודאה לצור ישעי זכיתי ובאתי שמה בשלום… ומה אגיד לכם מעניין הארץ כי רבה העזובה וגדול השיממון. וכללו של דבר כל המקודש מחברו, חרב יותר מחברו. ירושלים חרבה מן הכול וארץ יהודה יותר מן הגליל, ועם חורבנה, היא טובה מאוד ויושבים בה [בירושלים] קרוב לאלפיים. ונוצרים בתוכה כ-ג' מאות פליטים מחרב השלטון. ואין ישראל בתוכה, כי מעת באו התתרים [הכוונה לממלוכים שחלקם היו ממוצא מונגולי- טטרי] ברחו משם והם נהרגו בחרבם. רק שני אחים צבעים קונים הצבעיה מן המושל ואליהם יאספו עד מניין מתפללים בביתם בשבתות.

 והנה זרזנו אותם ומצאנו בית חַרֵב בנוי בעמודי שיש וכיפה יפה ולקחנו אותו לבית כנסת. כי העיר הפקר וכל הרוצה לזכות בחורבות זוכה. התנדבנו לתקן הבית וכבר התחילו בשיפוצו, ושלחו לעיר שכם להביא משם ספרי תורה אשר היו בירושלים והבריחום לשם בבוא התתרים. והנה יציבו בית הכנסת ושם יתפללו כי רבים באים לירושלים מדמשק וארם צובא [הכוונה לעיר חלב שבסוריה] ומצרים וכל גלילות הארץ לראות את בית המקדש ולבכות עליו. ומי שזיכני לראות ירושלים בחורבנה הוא יזכינו לראות בבניינה ובתיקונה…".

החוקרים חלוקים האם בית כנסת הרמב"ן בעיר העתיקה, הוא אכן בית הכנסת עליו כותב הרמב"ן במכתבו לבנו. יש אומרים שבית הכנסת עליו כתב הרמב"ן היה ממוקם באזור הר ציון של ימינו, שם ישבה הקהילה היהודית באותם הימים. לפי תפיסה זו, בית כנסת הרמב"ן שעל יד 'החורבה' זכה לשמו בשלב מאוחר יותר. לראיה, הם מביאים את דברי הרמב"ן הנ"ל 'עמודי שיש וכיפה' – אלמנטים החסרים בבית הכנסת המיוחס לרמב"ן.

אחרים סוברים כי בית כנסת הרמב"ן שבעיר העתיקה מתאים לתיאור החורבן של הרמב"ן. הנימוק העיקרי לכך, מלבד שמו, הוא מיקומו וצורתו. מיקומו- ברובע היהודי וצורתו- מחילה צרה ונמוכה באופן משמעותי מהמסגד שבסמוך לה. זאת, משום שכבר אז התקיימה ההוראה המוסלמית, כי בית כנסת לעולם יהיה נמוך ממסגד. יתכן שהייתה לו כיפה שהוסרה.

אלה וגם אלה סבורים כי אפשר לכנות את הרמב"ן 'מחדש הקהילה היהודית בירושלים'. לא רק משום בניית בית הכנסת, אלא גם משום שסייע בשיקום הקהילה, בייסוד מניין קבוע וישיבה וכן בדרבון יהודים לשוב ולגור בעיר החרבה. מאז ימי הרמב"ן הלכה הקהילה היהודית וצמחה ושוב לא ננטש המאחז היהודי בעיר הקודש עד ימינו. כך קיים הרמב"ן את הכתוב בהפטרה שלנו: "עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלַ͏ִם עִיר הַקֹּדֶשׁ" [נב' א]. על פי הסברו של המלבי"ם הכוונה במילים 'בגדי תפארתך' – 'לעושר וריבוי עם'. אשרינו שזכינו לכך בימינו..

Yaakovspok1@gmail.com

(שופטים תשפ"ג)