כל המאמרים במדור כי תצא

הצרות הגדולות ביותר ראשיתן בדרך כלל בסימנים קטנים של בעייתיות, והן מתפתחות בהדרגה. בדומה לכך גם ההישגים הגדולים ביותר אינם מושגים בדרך כלל בהפתעה ובבת

מצוות שכחה, המכוונת את האדם שלא לשוב על עקבותיו ולאסוף את העומר שנשכח מאחור, היא מצווה מרתקת. אי אפשר 'להתכוון' במצווה זו. מדובר באוקסימורון: קיום

כי תצא למלחמה. מנקודת מבט מסוימת, העולם הוא שדה קרב אחד גדול. לא רק מלחמות כפשוטן מתנהלות בו בשפע (מעטים הם הימים בתולדות האנושות בהן

'כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ…'. פיסקה

הפטרת פרשת כי תצא היא הפטרת נחמה. הנביא ישעיהו משרטט בה מעבר מעצב, בדידות ושממה לשמחה, לשפע ולביטחון. מסר מנחם נעוץ גם בשיח שמקיים בורא

את הפרשה אנו פותחים בדיון חינוכי, מוסרי ותרבותי עמוק: מה מקומם של היצרים בחיינו? מה הדרך הנכונה להתמודד איתם? האם הדרך הנכונה היא 'לזרום' ולנסות

"הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים". אמרה זו המיוחסת ללוי אשכול, הייתה לראש פינה בהבטחות של מנהיגים ופוליטיקאים (לא רק) למיניהם. כמה רבים הם המבטיחים ואינם