כל המאמרים במדור בחברה הישראלית

ישנה שיטה אפשרית נוספת לעיצוב פניה של מדינת ישראל כמדינה יהודית מאשר מאבק פוליטי בכנסת. בשנים הראשונות של מדינת ישראל היה כל נושא טעון אידיאולוגית,

"אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵל וְשַׁמַּאי, וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ" (אבות ה', כ'). המשנה משתמשת במחלוקת קורח

בפרשת בהעלתך אנו קוראים על גיל הפרישה של הלוויים (במדבר ח, כה-כו). הכתוב מלמד שעל הלוי בן חמישים שנה מוטל לשוב מצבא העבודה, "ולא יעבוד

הבגרות האחרונה עומדת בפתח, וחלק מתלמידי השמיניות עוד לא החליט מה הוא עושה בשנה הבאה. זהו הרקע לדברים שאני כותב כעת: לכו ללמוד תורה. אין

לקראת החופשה הבאה עלינו לטובה, אעסוק היום באתגרים חינוכיים הכרוכים בתרבות הפנאי של הנוער על פי הספר "חובת התלמידים" של האדמו"ר מפיאסצ'נה. העידן הפוסט מודרני

עם תחילתה של החופשה, אבקש לכתוב על אתגרי החופש הגדול בעידן של תרבות שפע. בגמרא במסכת ברכות (לב:) מובא מדרש ביקורתי, בו ניתנת פרשנות מצד

פרשת קורח היא מן הפרשיות ה'נדרשות' ביותר בתורה. כל דרשן מתחיל, תולה עליה את יהבו, ונותן בה סימנים. ודומה שלא לחינם, העיר רש"י בפירושו על

יש היגיון גדול מאוד בעובדה שמגבלת הגיל על המועמד לרבנות הראשית תוסר, ויוכל להיבחר גם רב שהוא מעל לגיל 70, בעיקר בעידן בו נשיא המדינה

מרבית האנרגיות הציבוריות והנפשיות שלנו בזמן האחרון מוקדשות ומופנות מדרך הטבע לענייני הביטחון. אירוע החטיפה מבית, כמו גם מה שקורה בעיראק ובסוריה מחוץ, מאלצים אותנו