ביום השביעי לצאת ישראל ממצרים מוצא עם ישראל את עצמו בסכנת קיום לאומית. הים לפניהם ההרים מימינם ומשמאלם והמצרים מאחוריהם. המצב חייב החלטה קולקטיבית מוסכמת.
פרשת בא מסיימת את תקופת עשרת המכות. כשנה אינטנסיבית שבה משה רבנו מנהל תהליך פוליטי מדיני מול פרעה. תקופה מאתגרת למנהיגות משה. מו"מ ומפגשי פסגה
בפרשתנו מתארת התורה את תהליך השקיעה בגלות ובשעבוד, וההיטמעות הרוחנית במצריות. חז"ל הדגישו שראשיתו של התהליך היה היטמעות תרבותית ולא רוחנית: "'ותמלא הארץ אותם' –
הפרשה פותחת בציווי לכונן רשות שופטת ראויה, שתעשה משפט צדק: "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וגו', ושפטו את העם משפט צדק. וגו'. צדק צדק
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כא א). פרשתנו עוסקת בדיני ממונות. לא בכדי נסמכה פרשתנו למתן תורה שבסוף הפרשה הקודמת. נבקש לעסוק בכך במבט
למעמד קבלת התורה בהר סיני קדמה הצעה אלוקית לאומות העולם לקבל את התורה אולם רק עם ישראל הסכים: "מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון
מכת החושך שבפרשתנו שונה משאר המכות. אין בה פגיעה בגוף, ברכוש או בתשתיות של מצרים. היא מנעה מהמצרים את האפשרות לתפקד ולנוע בחופשיות במשך שלושה
מידתו של יעקב 'אמת': "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם" (מיכה ז כ). מידת ה'אמת' היא אחת ממידות היסוד בבניין עולמם של היחיד והאומה. כיצד ניתן
אברהם ויצחק היו הנדבכים הראשונים בהקמת האומה. מידתו של אברהם היתה מידת החסד ושל יצחק מידת הדין. כבר בבריאת העולם אנו מוצאים ששתי המידות נצרכות
בריאת העולם בפרשה מתוארת כאירוע חד-פעמי. ממנה משתמע לכאורה שקיום העולם שנמשך ממנה ואילך הינו סטטי, והתנועה המחזורית בעולם היא פעולה רוטינית וקבועה שחוזרת על
