מבחני הזמן מאתגרים את האדם מול הנאמנות והמחויבות של הברית הנצחית, ולא תמיד בהצלחה נפש האדם מורכבת ויש בה ניגודים ומתחים בין מגמות ורצונות מנוגדים.
כשם שנוהגים לקרוא לשבת פרשת בשלח – 'שבת שירה', נכון לקרוא לשבת פרשת יתרו – 'שבת מתן תורה'. כשם שלרגל 'שבת שירה' נוהגים לעסוק בהיבטים
שבת שירה היא הזדמנות לעסוק ולהתבונן בערכה של השירה ותרומתה לחיינו הפרטיים והלאומיים אין לך דבר כמו שירה ונגינה שבכוחן להשפיע על מצב רוחו של
לאור האירועים שהסעירו את הציבור בשבועות החולפים מצאנו את עצמנו עוסקים בסוגיות הממחישות את החיוניות של גבורה ואומץ לב אזרחי, בחיים האישיים ובחיים הציבוריים.
כמה פעמים יצא לכם לאחרונה לשמוע התבטאויות בסגנון: "הרגשתי שאני צריך/ה להיות נאמן/ת לעצמי ולרגשות הלב שלי ולכן…". בדרך כלל הן באות כהסבר לוויתור על
משה היה מסוגל להתעלות ולראות את הצער ובקשת הגאולה של עמו ולכן נהיה גואלם מי אינו רוצה לזכות בגדולה כזו שהיא רבת משמעות ומבשרת בשורה מיוחדת
התורה מלמדת אותנו על החשיבות של התא המשפחתי כמולקולת היסוד של החברה והאומה לאחרונה הזדמן לי לשמוע בתקשורת ראיון עם כמה אנשים שמגדירים את עצמם
בחיי האומה ישנן תקופות מוצלחות של 'הארת פנים', שגשוג ושלוה, ויש גם תקופות של חורבן, גלות ו'הסתר פנים' החיים מזמנים לאדם מצבים שונים, חלקם מוצלחים
המבחן הגדול של האדם הוא היותו לא רק איש הגות – 'נאה דורש', אלא גם מיישם – 'נאה מקיים' לא כל מתכנן טוב זוכה להיות
אנו חיים בעידן של פוסט-מודרניזם וקרייריזם ששם את ה'אני' וה'עכשיו' במרכז ההתעניינות והחשיבות, שמבליט את האישי על חשבון הכללי, את ה'מימוש העצמי' על חשבון
