הדברים הקטנים שהם רבי השפעה

המבחן של הברכה הוא דווקא ביכולת לראות את ה'גודל' שב'קוטן', ולא לדרוס את  המצוות שבעקב

לרשתות החברתיות יש השפעה ניכרת על השיח הציבורי. כל אחת מהן על פי אופיה. חלק מהרשתות, מגבילות את המסרים לתווים ספורים, ובכך הן מכתיבות דו-שיח שמתבסס על מסרים קצרים. התכתיב הזה אינו קובע רק את המסגרת אלא גם את המהות של השיח. יש נושאים עקרוניים העומדים לדיון ציבורי שמחייבים העמקה, דיוק ודקדוק, בהם לפעמים הבדל דק בין מושג למשנהו עשוי לשנות את המהות, והתעלמות ממנו היא החמצת העניין. כאשר מתקיים דיון יש צורך בהצגת טיעונים כדי לבסס טענה, להסביר מדוע חולקים על הצד שכנגד או לשכנע. אולם, כאשר הדיון עליהם נעשה ברשתות- אלה המשפטים הקצרים אינם מאפשרים העמקה, הם גורמים לשיח שטחי של אמירות מכלילות, בינאריות – של שחור ולבן. את הטיעונים מחליפים בהתלהמות, ביטויים מוקצנים והטחת עלבונות. אין סיכוי להקשבה ולהשתכנעות, כי אין ממה. ולפעמים, כמתבוננים מן הצד, לא נראה שיש באמת הבדל כל כך משמעותי בין הטענות, חוץ מגופם של הטוענים…

בעידן אינפלציית המידע בו אנו חיים ישנו מתח מובנה בין חוסר האפשרות להרחבה וירידה לפרטים בכל דבר, לבין הצורך להתמצא ולשלוט במידע המחייב לפתח הסתכלות מכלילה. כדי לפתח מומחיות בתחומים מסוימים חייבים להיכנס לעומק ולפרטי הפרטים. לדוגמה, מחקר ה-  D.N.A והכרומוזומים שהם זעירים אבל השפעתם על האדם גדולה מאד. וכן, דברים דומים שבהם לפעמים פרט קטן משנה את כל התמונה, ואז מגלים את ה'גודל' שב'קוטן'.

פרשת עקב פותחת ב: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן וגו' וְשָׁמַר ד' אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ" (דברים ז יב). רשי מפרש: "אם המצות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון". מהן ה'מצוות שאדם דש בעקבו'? ומדוע ההבטחה היא דווקא על המצוות הללו?

"אולי יזהיר במשפטים הקלים כדיני ממונות שלא יבזו אותם" (הרמב"ן שם). ה'מצוות שאדם דש בעקבו' הן המצוות שניצבות בדרכו של האדם בחיי היום יום, והן אינן מצליחות לגרום לו להקדיש להן את תשומת הלב הראויה, ולקיימן. מרוץ החיים גורם לרמיסתן כמו הדברים הקטנים המונחים על הקרקע, בדרך הילוכו של האדם, שבמרוץ חייו הוא אינו שם לב ודורס אותם בעקביו. לעומתן, המצוות החמורות כמו שבת, יום כיפור, ועוד, עוצרות את מרוץ החיים, ואין דשין אותן בעקב. הן דומות לדברים גדולים שמונחים בדרכו של האדם, שמפאת גודלן הוא אינו יכול להתעלם מהן.

ה'עקב' הוא הקצה התחתון של הגוף, שחשיבותו פחותה משאר חלקי הגוף, ומהראש. ב'דברים הגדולים' וה'מצוות החמורות' אי אפשר להתבלבל, ההתייחסות להן אינה מבחן להבנת ערכן.

התורה מלמדת אותנו שלפעמים הדברים ה'גדולים' נמצאים דווקא בדברים ה'קטנים' שנראים לנו כחסרי ערך, ולכן דשים אותם בעקב. אולם, כשמתבוננים לעומק רואים שיש דברים קטנים שהם רבי השפעה ומשנים את הדברים מן היסוד והמהות.

במיוחד אמורים הדברים לגבי ההתבוננות במעשי הקב"ה בעולם: "רבי יוחנן כי הוה חזי שלך (השולה דגים מן הים) אמר: 'משפטיך תהום רבה'. כי הוה חזי נמלה אמר: 'צדקתך כהררי אל'" (חולין סג א). "דאפילו נמלה אית ליה חיותא כגדולה" (רש"י שם).

מאידך גיסא צריך לזכור שהגודל והקוטן משלימים זה את זה: "בְּחָכְמוֹת וִידִיעוֹת הָעולָם בִּמְצִיאוּת הַמּוּחָשׁ הִנְנוּ רוֹאִים, שֶׁנָּכוֹן לֵאמר עִם "מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ד'" גַּם כֵּן בְּרב הִשְׁתּוֹמְמוּת "מַה קָּטְנוּ מַעֲשֶׂיךָ ד'". כְּלוֹמַר, כְּשֶׁם שֶׁהִנְנוּ מִתְמַלְּאִים פֶּלֶא עַל גּדֶל הַמְּאוֹרוֹת, עַל הַמֶּרְחָבִים הַגְּדוֹלִים, הַמְּלֵאִים כּוֹכְבֵי שַׁחַק נִפְלָאִים, וְהַכּחוֹת הַטִּבְעִיִּים הָאַדִּירִים, כֵּן הִנְנוּ מִתְפַּלְּאִים בְּהִסְתַּכְּלוּתֵנוּ לְעמֶק הַיְצִירָה בְּקַטְנוּתָהּ, בִּפְרָטֵי הָאֵבָרִים שֶׁל בַּעֲלֵי חַיִּים הַיּוֹתֵר קְטַנִּים, וְדַקּוּת הֶחֳמָרִים וְדַיְקָנוּת הַכּחוֹת שֶׁבַּמְּקוֹמוֹת הַיּוֹתֵר רְחוֹקִים, וְעַל יְדֵי הַיְדִיעָה הַשְּׁלֵמָה שֶׁל שְׁנֵי הַקְּצָווֹת, שֶׁל הַגּדֶל וְהַקּטֶן, יִתְמַלֵּא צִיּוּר הַמְּצִיאוּת בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם עַל מַתְכֻּנְתּוֹ" (אורות התורה ג ח).

ולכן, המבחן של הברכה הוא דווקא ביכולת לראות את ה'גודל' שב'קוטן', ולא לדרוס את המצוות שבעקב.

(עקב תשפ"ב)