כשלון הקונספציה ותיקונה

הדרך האפקטיבית ביותר למנוע מראש כישלונות בעתיד, היא לסמן מלכתחילה את הגורמים האפשריים לכישלון ולתת להם מענה. ישנם גורמים מסוימים שעלולים להביא לכישלון בתחום מסוים, אולם יש גורמים כלליים שהם סיבה משותפת שגורמת לכישלונות רבים. זה נכון גם כאשר מדובר על מניעת כישלונות בתחום האישי וגם בתחום הציבורי והארגוני.

מאז יוה"כ תשל"ד התווספה לאווירת ההוד של יום הכיפורים גם החוויה המטלטלת של מלחמת  יוה"כ. מלחמה שתחילתה במחדל נורא, וסופה ב'מהפך' וניצחון חסר תקדים בקנה מידה היסטורי. בצפון התייצב צה"ל בעומק סוריה 40 ק"מ מדמשק. ובדרום צה"ל חצה את התעלה והתייצב בק"מ ה101 מקהיר, כשהוא מכתר את הארמיה ה-3, ומנתק את מסילת הברזל לצפון הגזרה.

השנה נציין את שנת החמישים למלחמה ונעלה על נס את גבורת הלוחמים שחוללו את המהפך, ונודה "עַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם". גם בשנה זו תינתן תשומת לב ל'קונספציה' שגרמה לסִנְווּר הקברניטים ערב המלחמה, למרות ש'הכתובת הייתה על הקיר', ולכישלון בתחילתה. אין ספק שהייתה שם גם אונאה מתוחכמת ומוצלחת של המצרים והסורים, שהצליחה לתעתע במודיעין שלנו, אולם עדיין יש מקום לנתח לעומק כיצד נוצרה ה'קונספציה' שאפשרה זאת. ה'קונספציה', שסבר שללא שיתקיימו מספר תנאים מוקדמים המצרים לא יפתחו במלחמה. יש שתלו זאת ביהירות ובזלזול ביכולת של המצרים והסורים בעקבות ניצחון הבזק במלחמת ששת הימים. ואחרים שתלו זאת באופיים של חלק מצמרת המודיעין צה"ל והדרג המדיני שגיבשו את ה'קונספציה'. שראו את עצמם כ'כל יודעים', שעל פיהם יוכרע דבר, באופן שלא איפשר להם להיות קשובים לדרגים הכפופים להם, ולהיווכח שהם טועים. הכפופים התריעו על התכוננות למלחמה והבכירים התעלמו.

כל אדם וכל ארגון, חייב לגבש לעצמו 'קונספציות' בתחומים שונים, בהתאם למצב ובהתאם ליעדים, אחרת לא יוכלו להתנהל. אולם ב'קונספציה' יש סכנה של קיבעון. בעליה עלול להפוך להיות שבוי בה ולדבוק בה בדבקות קנאית, גם כשהיא כבר לא רלוונטית, או כי המצב השתנה, ואולי גם חלק מהיעדים השתנו, וגם כשתמונת המציאות מראה אחרת. המסקנה המתבקשת היא שכל 'קונספציה' צריכה להיבדק מידי פעם באופן עדכני. במלחמת יוה"כ היא עלתה לנו במחיר כבד. גם בשנה זו נתבקש לבחון את עצמנו האם הפקנו את הלקח?! שמא גם אנו שבויים ב'קונספציות' שאנו יצרנו לעצמנו. האם אנו קוראים נכון את המציאות שסביבנו?!

"יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים והוא קץ מחילה וסליחה לישראל לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתוודות ביום הכפורים" (רמב"ם תשובה ב ז). אחד האתגרים של ה'תשובה' והתיקון של הכשלים והחטאים, הוא לזהות את ה'קונספציות' של החיים וההתנהלות, שגרמו לכישלונות ולחטאים, ולשנות אותן. לאדם ולציבור קשה מאד להודות בטעות ולקחת אחריות על הכשלון ('להתוודות'), וקשה לשנות ולהשתנות ('קבלה לעתיד'). במיוחד כשמדובר ב'קונספציה' כוללת המנחה את חיינו. על כן ניתן לנו יום הכיפורים כיום של חשבון נפש ותשובה. הצום, שאר הלכות היום, והתפילות המרוממות, יוצרים עבורנו את התנאים להתעצמות מלאכית, שנותנת כוחות ותעצומות נפש לבחון האם והיכן טעינו, לקחת אחריות ולקבל על עצמנו לתקן לעתיד, ולחולל שינוי מוחלט.

בפרשתנו פרשת וילך, אנו קוראים על פרידת משה מעמו. ועל אזהרה של הקב"ה מפני תופעה דומה שעלולה להתרחש בא"י, בנטייה אחרי עבודה זרה, ועל עונשה: "וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וגו'. וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת" (דברים לא יז). הצרות עתידות להכאיב ולהביא לחשבון נפש וחרטה: "וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱ-לֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה" (שם), אולם יש סיכון שהיא לא תביא אותם להכרה ו'להודאה' גמורה בטעותם: "איננו וידוי גמור כעניין 'והתוודו את עוונם', אבל הוא הרהור וחרטה, שיתחרטו על מעלם ויכירו כי אשמים הם" (רמב"ן שם). שינוי אמיתי יתרחש רק כאשר תהיה הכרה בטעות, ויתחולל שינוי מוחלט ושלם: "עד שיוסיפו על החרטה הנזכרת וידוי גמור ותשובה שלימה" (שם).

"אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ. הַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ!".

(וילך תשפ"ג)