כל המאמרים במדור הפרשה בחיי המעשה

הפרשה נפתחת ב'נסיון על' של משה רבנו לשנות את רוע הגזירה שנגזרה עליו שלא להיכנס לארץ ישראל: "ואתחנן אל ד' בעת ההיא לאמור: ד' אלקים

ספר דברים בכלל ופרשת דברים בפרט, מהווים אבן יסוד בבניין הציבוריות הישראלית לדורות. ה'תוכחה' הציבורית; הביקורת ותהליכי ההשתפרות והתיקון שמובלים ע"י ההנהגה. כל אלה מקופלים

פרשתנו פותחת במעמד הברית בין עם ישראל לקב"ה, והמחוייבות הנגזרת ממנה, אולם היא מציינת גם תופעה בעייתית של התכחשות לברית. מה עשוי לגרום לאנשים ברי

במרכזה של פרשת כי תבוא מעמד הברית בהר גריזים והר עיבל. מעמד זה מתואר בפרוטרוט בפרשה ובמשנה (סוטה ז ה) ובו נאמרות הברכות והקללות, במעמד

תפיסת המלחמה המשתקפת דרך מכלול מצוות המלחמה שבפרשות האחרונות ובזו שלנו מלמדת על ההבדל הגדול בתפיסת המלחמה המוסר ומגבלות הפעלת הכח שבתורה, לבין התפיסה שהייתה

הפרשנים עסקו בהשוואה שבין התיאור של מעמד הר סיני בספר שמות ובין התיאור שבפרשתנו, ובהשוואה שבין עשרת הדיברות כאן ושם. ניתן לומר שבספר שמות עיקרו

"לא יאבה ד' סלוח לו. כי אז יעשן אף ד' וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה וגו'" (דברים פרק כט יט).

מזמור ל'תודה', למילה קטנה וצנועה שעולמות שלמים תלויים בה, וביכולתה לחולל פלאים. למילה שמשנה את האקלים החברתי, למקום שנעים לחיות בו. מזמור לעולם פנימי שלם,

כמה מופלאה ורבת אצילות היא מידת הרחמים והחמלה. ביכולתה להבקיע את החומות הגבוהות והעבות של ה'אני' הרואה רק את צרכי עצמו, לגלות אמפתיה והזדהות עם

בפרשתנו מצווה התורה על הצדקה: "כי יהיה בך אביון מאחד אחיך וגו', לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון. כי פתח תפתח