השנה שחלפה הייתה אחת מהשנים המאתגרות והמשמעותיות בהיסטוריה של עם ישראל. שנה של מלחמה קיומית, שהחלה במחדל ובאסון הגדול בשמחת תורה, כמוה לא ידעה מדינת
המלחמה שהחלה לפני כשנה עלתה שלב. בשבוע החולף חלה התעצמות במלחמה בלבנון. עבורי זהו סוג של סגירת מעגל. בשנת תשמ"ב, לפני 42 שנים, יצאנו למלחמת
בתפילה להצלחת חיילי צה"ל ולשמירתם לבל יאונה להם כל רע, לרפואת כל הפצועים ולהשבת החטופים. השיח אודות המתכונת של שמחת תורה השנה הולך ותופס מקום
מדינה וצבאה מחויבים לביטחון התושבים. במידת הצורך חובה עליהם להפעיל כוח צבאי לסיכול איומים וסיכונים. אם אין ברירה, יש לעשות כן אף תוך סיכון מידתי
מועד הבחירות לרבנים הראשיים לישראל הולך ומתקרב. לקראת הבחירות, הוקמה לפני כשנה ועדה יצוגית של 40 רבנים מכל חלקי הציונות הדתית בראשותו של הרב יעקב
הפולמוס על הטקס הממלכתי לציון שנה למלחמה בעיצומו. האם יש מקום לטקס, כשהמלחמה עדיין לא הסתיימה ויש נפגעים מדי שבוע? האם יש צורך בטקס ממלכתי,
פעמים רבות הזדמן לי להרצות על 'תורת הביטחון הלאומי' ו'תורת הקרב' לאור מקורות היהדות, בפני קצינים. רבים מהם הודו בפני שהופתעו מהיסודיות, מהחדשנות ומהרלוונטיות של
לע"נ יהונתן דויטש הי"ד שנרצח בפיגוע בבקעה ובתפילה להצלחת חיילי צה"ל ולשמירתם לבל יאונה להם כל רע, לרפואת כל הפצועים ולהשבת החטופים. לפני כשבוע וחצי
סיירנו עם תלמידי הישיבה בקיבוץ בארי. עברנו בין בתים חרבים של חברי הקיבוץ שנרצחו ונחטפו, ושמענו סיפורי בלהות על המחדל בשמחת תורה. לצד הבתים השרופים,
אנו חיים בתקופה גורלית סוערת ומורכבת. הסוגיות הביטחוניות שעומדות על הפרק הן מהמורכבות שידע עם ישראל מעודו. הן מעמידות בפנינו דילמות קשות שבהן אין אפשרות
