הנסיון של מלחמות ישראל מלמד עד כמה אסטרטגית 'אמנעה' גורלית לתוצאות המערכה אחד הנושאים הקיומיים שנמצאים על סדר יומנו בשני העשורים האחרונים הוא 'סיכול פרויקט
מנהיגים, חברי כנסת ושרים צריכים לתת דוגמה אישית, מופת התנהגותי לציבור! איזו דוגמה אישית הם נותנים כשהם משקרים?! בתקופה האחרונה אנו עדים לשכתוב סולם
"למרות המצוקה והסכנה היה על אהרן לעמוד איתן ולנסות לסכל את המזימה בכל כוחו" בשבוע שעבר נדחה 'ריקוד הדגלים' שהיה אמור להתקיים בירושלים בירתנו,
אין מערכת מושלמת. בכל מערכת, טובה ככל שתהיה, יש מרכיבים בריאים ומוצלחים ויש גם פגמים. מערכת שנמצאת בקיבעון, עלולים פגמיה להביאה לידי כליון. לכן כל
האם גם לכם מזדמן להאזין לדוברים בתקשורת או לצפות בהם, ואחרי שמציגים את שמם ואת הנושא העומד על הפרק אתם כבר יודעים להגיד כמעט מילה
עתה, ב'שש אחרי המלחמה', משנדמו קולות המלחמה (לעת עתה) והתפזר האבק, הגיע הזמן של התחקירים והפקת הלקחים. זה הזמן לבחון לאחור את מה שקרה. ולבחון
כבר מספר שנים שמתקיים דיון ער סביב התיאוריה של 'פוליטיקת הזהויות' בחברה הישראלית. הוא התחדד במהלך ימי הלחימה האחרונים והתפרצות הפרעות של ערביי הערים המעורבות.
האסון שאירע במירון בל"ג בעומר, והסולידריות שהתעוררה בחברה הישראלית כולה לנוכח האסון, הציפה מחדש את השיח על אחדות החברה הישראלית, לנוכח אסון ובשגרה. שיח זה
כבר כמה שבועות שקולות נפץ נשמעים מידי ערב בעיר העתיקה בירושלים. זיקוקים הנורים ע"י פורעים מערביי ירושלים לעבר כוחות הביטחון שלנו ורמוני ההלם שבאמצעותם כוחות
כמה מחשבה ועמל אנו משקיעים כדי להקים מערכות ומנגנונים שיממשו בצורה מוצלחת ויעילה את המטרות החשובות שאנו רוצים לממש. סוד ההצלחה בכל דבר תלוי ב'שיטת
