האם אתם עומדים במבחן הזה?

מבחני הזמן מאתגרים את האדם מול הנאמנות והמחויבות של הברית הנצחית, ולא תמיד בהצלחה

נפש האדם מורכבת ויש בה ניגודים ומתחים בין מגמות ורצונות מנוגדים. ויש שהם משפיעים על יחסי הגומלין בין איש לרעהו, ועל היכולת לשתף פעולה ולהיעזר איש בזולתו. מצד אחד: "נברא אדם יחידי, וכו'. ואין אחד מהן דומה לחבירו" (משנה סנהדרין ד ה, רמב"ם דעות א א). שוני זה גורם לרצונות וצרכים מנוגדים בין אנשים שונים. הוא גם הוא גורם לאדם לנטות לאינדיבידואליזם, להתמקד ב'אני' הייחודי שלו, בצרכים ובאינטרסים של עצמו, מבלי להתחשב בצרכים של אחרים, ומבלי להתחייב להם על חשבונו.

מצד שני, האדם הוא יצור חברתי (מו"נ ב מ), בעל צורך קיומי בהשתייכות לחברה, ולשיתוף פעולה עם אחרים. הוא אינו יכול לספק לעצמו, בעצמו, את כל צרכי קיומו הבסיסיים. אוהב להימצא בחברה, בעיקר בקרב הדומים לו.

שני הקטבים: האינדיבידואליזם והתלות בחברה, יוצרים ניגודיות ומתח.

ישנן כמה דרכים להסדרת המתח. האחת, להסדיר את היחסים הבין אישיים והחברתיים במסגרת חוקים, משפטים וכללי מוסר, שמרסנים את המאוויים האישיים ויוצרים מצע משותף ומוסכם. כמה מהם מובאים בתחילת פרשתנו, ועל שמם היא נקראת 'משפטים'.

דרך נוספת, להשתית את היחסים הבין אישיים ואת שיתופי הפעולה בחוזים ובבריתות המגדירים את הצרכים של כל צד ואת המחויבות ההדדית, מה כל אחד מחויב לחברו, גם אם זה קשה לו, וגם אם זה לא תואם את מלא מאווייו, כדי לזכות מחברו בדבר שהוא זקוק לו. 'תן וקח'. בריתות ושיתופי פעולה נכרתות בין יחידים ובין אומות. השאיפה שהברית תחזיק לאורך זמן, ותחזיק מעמד גם כאשר ישתנה האינטרס של אחד הצדדים. כדי לחזק את תוקפה מעגנים אותה בערבויות ובסנקציות. מבחן הברית וחוזקה הוא ב'שעת משבר' כשלאחד הצדדים לא משתלם לעמוד בה.

ישנן בריתות מסוג אחר. שהן ביטוי למחויבות עמוקה, שאינה באה מתוך אינטרס, כברית הנישואין שבני הזוג כורתים ביניהם. ברית נאמנות ומחויבות הדדית, "והיא חברתך ואשת בריתך" (מלאכי ב יד). ברית שנועדה להישמר עד יומם האחרון, ולעמוד בכל המשברים שעלולים להיות בדרך. ברית עמוקה ותובענית של דבקות ואהבה, שאינה רק שותפות אינטרסים.

מעל לכל עומדת הברית של האדם עם אלוקיו. הנאמנות והמחויבות של האדם לבוראו, ללכת בדרכיו ולשמור מצוותיו מתוך דבקות ואהבה, והקב"ה שומר בריתו איתנו ומקיימנו לנצח. כמוה 'ברית האגנות' בין עם ישראל והקב"ה על קיום המצוות בסוף הפרשה: "וַיִּקַּח משֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וגו' וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ד' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. וַיִּקַּח משֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ד' עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (שמות כד ג-ח).

חז"ל במכילתא והמפרשים חלקו: האם הברית מובאת במקומה: אחרי מעמד הר סיני, ולאחר הפירוט של המצוות אומרים ישראל 'נעשה ונשמע', וכורתים ברית על התורה בחיי המעשה (רשב"ם, א"ע, רמב"ן ועוד), או ש'אין מוקדם ומאוחר בתורה', והברית הקדימה את מעמד הר סיני, ובזכותה עם ישראל זכה לקבל את התורה. (רש"י, חזקוני, ר' בחיי, העמק דבר). אנו מצווים על שמירת הברית לנצח (ישעיהו נט כא), אולם מבחני הזמן מאתגרים את האדם מול הנאמנות והמחויבות של הברית הנצחית, ולא תמיד בהצלחה. לעתיד לבוא הקב"ה יחדש את הברית ואנחנו נקבלה בהתאמה למצבנו: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ד' וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה. וגו'" (ירמיה לא ל-לב). ברית זו לא תופר לעולם (רד"ק שם). ברית מתוך בחירה מלאה והפנמה ולא מאילוץ: "לא כברית אשר כרתי את אבותם – שאז לא היו עדיין מוכנים אל השלמות והתקון, וכו'. כי זאת הברית – וכו' שיקיימו תורתי מצד הערת השכל עד שתהיה כדבר טבעי להם הנמצא בקרבם, ועל לבם אכתבנה – שלא תצטרך להכתב על הספר ובדיו כי תהיה כתובה על לבם" (מלבי"ם שם).

בדור פוסט מודרני יש אתגר מיוחד של נאמנות ומחויבות, ושל עמידה בה לאורך זמן, במיוחד כשאין אינטרס בדבר. זהו מבחן מיוחד של דורנו, גם ביחס לברית הנישואין וגם ביחס לברית מול הקב"ה.

(משפטים תשפ"ב)