פרשתנו עוסקת בשלב הסיום של הקמת המשכן, הפרויקט הלאומי הראשון של עם ישראל. לראשונה, גם נוצר הצורך, למנות לשם כך מנהיג ציבור, את בצלאל. היה
פרשתנו נחתמת ב'ימי המילואים' וסיום בנין המשכן, ובאיזכור היעוד האלוקי של המשכן, כמקום ההתוועדות עם הקב"ה והשראת השכינה: "ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי …
מאמרינו מוקדשים להתבוננות בפרשה מזווית מבט אסטרטגית, לבירור מהם 'אבני היסוד' של האסטרטגיה הלאומית באספקלריה תורנית. זאת בשל הצורך החיוני בפיתוח חשיבה אסטרטגית בדורנו, בעת
הרב אליעזר שנוולד הכתוב מתאר דו-שיח קשה בין משה רבנו לקב"ה על רקע ההרעה בשעבוד, והפער שבין הציפיה של משה רבנו מאופן התנהלות הגאולה, לבין
בתחילת פרשתנו מקהיל משה את העם ומצווה אותם על השבת ועל הקמת המשכן. (שמות לה א) ציון העובדה שמשה מקהיל את העם כדי לצוותם הוא
במוקד פרשתנו, חטא העגל, אחד המשברים החמורים בתולדות עם ישראל, שאיים לכלות את עם ישראל ח"ו. "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם" (שמות לב
במרכז הפרשה הציווי "ועשו לי מקדש". חכמים למדו מכאן את עקרונות בנית המשכן האנושי והאישי, בבחינת, "בלבי משכן אבנה". נחלקו חכמים האם הציווי להקמת המשכן
בשלושת המכות הראשונות שבפרשתנו מדגישה התורה ענין שנראה, לכאורה, שולי ביחס למכות עצמן. המכות מתחילות בהכאה במטה על היאור והעפר, ע"י אהרון ולא ע"י משה
בסיומו של ספר שמות ובסופה של הפרשה מסתיימת מלאכת הקמת המשכן. משה רבנו נותן דין וחשבון מפורט ודייקני על הכמויות של חומרי הגלם שנצרכו בעת
פרשתנו נקראת על שמו של פנחס בעקבות היוזמה שנקט בשעת משבר ומבוכה, שהצילה את עם ישראל מפורענות. ראשיתה בחטא עם בנות מואב בשיטים. כדי לעצור
