כל המאמרים במדור מועדים

ביום העצמאות השנה, נציין שבעים ושמונה שנים להולדתה של מדינת ישראל. שבת זו שבה אנו עומדים, פרשת תזריע-מצורע, נמצאת בדיוק בתווך שבין שני מועדים: יום

השורות הבאות נכתבות בשבוע שבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה לבין יום הזיכרון לחללי צה"ל וחללי פעולות האיבה ויום העצמאות שלאחריו. אם יש בלוח השנה ימים

"אמרו: אותה שעה היו פצצות מתפוצצות בראשי גגות. בחצרות ובבתים שבירושלים, ולא נשמע קול הפצצות מקול העם העונים אמן, שהיה מהלך ומחרחר מהלך ומתגבר. בו

בין שתי צפירות אנו נעים בשבוע הזה. צפירת יום הזיכרון לשואה ולגבורה וצפירת יום הזיכרון לחללי צה"ל, כוחות הביטחון ופעולות הטרור. בין שני ימי עצמאות

אין עוד עם בעולם שסומך את יום הזיכרון הלאומי ללוחמי תקומתו לחגיגות יום העצמאות שלו, על ייסוד ריבונותו המדינתית בארצו. במחשבה ראשונית ניתן להבין מדוע

נוסחי תפילה שונים נהוגים בעדות ישראל להזכרת נשמות הנפטרים. הנוסח המפורסם ביותר הוא בתפילת "א-ל מלא רחמים", שנאמרת בבית העלמין, ונאמרת גם בטקסי הזיכרון וההתייחדות

באחד ממאמריי כתבתי כי יש להיזהר מלהפוך את חג הסיגד ל"חג האינג'רה" בלבד, כלומר לרוקן אותו ממשמעותו העמוקה ולהעמידו על ממד פולקלוריסטי חיצוני בלבד. חשש

  אנו נמצאים כבר שנתיים וחצי במערכה עצימה וקשה. בתקופה האחרונה המלחמה הולכת ומתגברת והיא כבר בין מדינות ומעצמות.  המערכה גדולה ויוצאת דופן ומעלה מחשבות

אנחנו משתמשים במושג "בית" במובנים רחבים. "להגן על הבית" פירושו גם להגן על המדינה, "בית" הוא גם משפחה, במובן הפיזי והרגשי. כשאנחנו "הולכים הביתה" כוונתנו