כל המאמרים במדור מועדים

את 'סדר עבודת הכהן הגדול' ביום הכיפורים אנחנו כבר קוראים בשעות שמתחילים להתעייף בתפילה, שהצום כבר נותן את אותותיו, אבל היופי של התיאורים של 'סדר

כשנודע לו שבנו נהרג במלחמה, לפתע ניגש לפינת החדר, הוציא בקבוק יי"ש חריף מהארון, מילא שתי כוסיות וקרא בקול: "ועכשיו נשתה 'לחיים'"   אחד הפרקים

בשפה ציורית אפשר אולי לומר שהמעבר בין יום כיפור לסוכות הוא מעבר מעיסוק באיכות החיים לעיסוק באיכות הסביבה. שניהם חגים של התבוננות- פנימה והחוצה. בעוד

בתפילת יום הכיפורים פיוטי סליחות רבים, מהם קדומים מאוד. כאלה הם הפיוטים של הפייטן יוסי בן יוסי, בן המאה החמישית מארץ ישראל. כמו במקרים רבים

קולקטיביזם – השקפה פילוסופית, פוליטית, דתית, כלכלית וחברתית המדגישה את התלות ההדדית בין אנשים. אינדיבידואליזם – גישה פילוסופית פוליטית המדגישה את ריבונות הפרט על חייו.

לאחר שמשה מסיים את נאומו הוא מעניק שירה לעם ישראל. לאחר מכן הוא מוסיף: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם

50 שנה למלחמה: ההחלטה הקשה להיכנע למצרים, הביקורת על ההנהגה והימים בשבי המצרי. 50 שנה אחרי המלחמה העקובה מדם, שלמה ארדינסט, מי שהיה אז סגן

מאז מלחה"ע השנייה, הגישה של "לב יודע מרת נפשו" נעשית יותר ויותר מקובלת בעולם, וגם החוק הישראלי קובע: "לא יינתן טיפול רפואי למטופל, אלא אם

החשש כאילו הנוכחות של מי שהוריו בחייו בעת אמירת הזכרת נשמות היא בבחינת "עין הרע" או פתיחת פה לשטן, הוא רעיון מיותר ומזיק לפני כמה

בתקופה זו רבים בעם ישראל מרגישים פגועים, נושאים איתם כאב שנגרם להם על ידי אחרים המשנה במסכת יומא (פה ע"ב) אומרת: "עבירות שבין אדם לחברו