כל המאמרים במדור מועדים

השנה יום הכיפורים חל בשבת. מעמד השבת גדול ממעמדו של יום הכיפורים, שכן המחלל את השבת חייב סקילה ואילו מי שעושה מלאכה ביום הכיפורים (שלא

"לא נשכח ולא נסלח" הפך להיות ביטוי שחוק בחברה הישראלית. הוא נאמר מכיוונים רבים, כאשר כל צד מטיח אותו בצד השני, כאשר הוא מבקש לשלול

צום יום כיפור מהווה דילמה משמעותית בפני חולים. השאלה המרכזית שעולה מדי שנה היא: האם מותר לי לצום? כיוון שצום מהווה מצב של "סטרס" לגוף,

"וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה" [בתפילת 'ונתנה תוקף']. בפשטות ה'תשובה' היא לשוב ולשמוע בקול ה', ככתוב: "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱ-לֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל

"לא היו ימים טובים לישראל כיום הכיפורים", כך אמרו חכמים (תענית כו:), ובכל זאת רובינו נכנסים ליום הכיפורים ברוח נכאים, במיוחד באלה הימים. נראה שגם

אחד הפרקים הקשים ביותר בספר התהלים – פרק ט – נפתח בהכרזה תמוהה: "לַמְנַצֵּחַ עַלְ מוּת לַבֵּן מִזְמוֹר לְדָוִד. אוֹדֶה ה' בְּכָל לִבִּי, אֲסַפְּרָה כָּל

"סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו"- המילים הללו, בנעימה המסורתית והמכילה, מתנגנות באוזני כל מי שחי את ימי הסליחות ויום הכיפורים. אנחנו חוזרים עליהן יחדיו,

טרם העידן הדיגיטלי, היו נוהגים לשלוח כרטיסי ברכת ראש השנה לידידים ולקרובים. עיצוב הכרטיסים דיבר את התקופה ואת רוחם של המעצבים. לקראת השנה החדשה, הטלתי

נכדות מפוחדות, מכוניות מפויחות וריאיון לא שגרתי: רשמים וחוויות מכמה ימים מאתגרים בשכונת מגוריי במורשת, יישוב קהילתי דתי לאומי בגליל התחתון ישראל שבו אנחנו במלחמה

עם כניסתנו לחגי תשרי, מגיעה גם התרגשות רבה. מרחוק ומקרוב מתקבצים בני המשפחה לחגוג יחדיו את החגים, להתחיל ב'סדר ראש השנה', לאכול את המטעמים המוכרים