כל המאמרים במדור מועדים

עד לפני כמה עשרות שנים בלבד, היה מקובל לחלק את החגים המופיעים בתורה לשתי קבוצות: האחת היא הרגלים, והגדרת שלושת החגים כקבוצה אחת כתובה במפורש

ההתבוננות בחג הסוכות מזמינה אותנו לעצור ולחשוב על קשרים נסתרים בין מילים ומושגים, וגם מעבר להם, אל המציאות הטכנולוגית המשתנה ללא הרף. מתוך התבוננות בשורשים

 יום כיפור נתפס לא פעם כיום של מתח ולחץ – צום, תפילות ארוכות ותחושת כובד שאי אפשר להתחמק ממנה. אבל מאחורי הלחץ מסתתרת הזדמנות אחרת:

על חטא ההשתמטות אני מתקשה להאמין שיש מישהו המאמין שניתן יהיה להזיז ולו במילימטר את המנהיגים הרוחניים – ה'גדויילים' – של הציבור החרדי, בדגש על

לקראת הסליחות הראשונות למנהג אשכנז, עסקנו כאן באמירת סליחות למי שנאלץ להתפלל ביחידות. השאלה חוזרת ביחס לתפילות יום הכיפורים: מהם סדרי התפילה לחייל או חיילת

הפטרת השבת הינה "שובה ישראל" אך אנו מוסיפים להפטרה זו תוספות מנביאי תרי-עשר. על מנת להבין את הסיבה לתוספות ואת תוכנן, יש להקדים שתי הקדמות:

עמדתי מול הכיתה. כמעט ארבעים ילדים שטובעים באנדרנלין, שואגים ועם כוח של אריות שלא אכלו שבועיים. אדם שלא עמד בחייו מול כיתה לא באמת יבין

יום הכיפורים מְזַמֵן לנו מדי שנה חוויה נדירה וייחודית. יום של עמידה מול מַרְאַת האמת. שעה שבה אנו מתייצבים, יחידים וציבור, לפני "מלך המשפט", ומתחננים:

בפרשת וילך אנו פוגשים את משה רבנו בימיו האחרונים כמנהיג ישראל. הוא מוסר לעם את דברי הפרידה, ממנה את יהושע במקומו, ומזהיר מפני עתיד שבו