סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתלקראת הסליחות הראשונות למנהג אשכנז, עסקנו כאן באמירת סליחות למי שנאלץ להתפלל ביחידות. השאלה חוזרת ביחס לתפילות יום הכיפורים: מהם סדרי התפילה לחייל או חיילת שנמצאים ביום הכיפורים במקום שאין בו מניין, ומתפללים ביחידות?
כתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ב', הלכה ו'; על פי הגמרא במסכת ראש השנה): "אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד, שנאמר: 'דרשו ה' בהמצאו'. במה דברים אמורים? ביחיד; אבל צבור כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין שנאמר: 'כה' א-להינו בכל קראנו אליו'". למדנו מדבריו, שיש הבדל בין תשובת היחיד לתשובת הציבור, וכוח מיוחד יש לציבור בתפילתם ובחזרתם בתשובה.
אלא, שלמרות הבחנה זו, ממשיך הרמב"ם בהלכה הבאה: "יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל – ליחיד ולרבים; והוא קץ מחילה וסליחה לישראל. לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתוודות ביום הכפורים". ואם כן, זכו ישראל ביום הכיפורים, שבו לא רק הרבים אלא גם היחידים – כולם יחד, נדרשים לשוב בתשובה.
מפורש בדברי הרמב"ם, שעיקר מצות היום בווידוי. לפיכך, גם חייל שמתפלל ביחידות, יקפיד לומר את וידויי יום הכיפורים כסידרם. אנו מתוודים בתפילת לחש שש פעמים: החל ממנחה של ערב יום הכיפורים, ועד לתפילת נעילה. כאמור, את כל הוידויים הללו יאמר גם המתפלל ביחידות.
המשנה ברורה (סימן תר"כ ס"ק ב') כתב: "וצריך כל יחיד לומר עשרה וידויים ביום הכיפורים לפחות: ארבעה בארבע תפילות וארבעה בחזרת הש"ץ. ושתי פעמים: אחד במנחה של ערב יום כיפור ואחד במעריב, כנגד עשר פעמים שהיה כהן גדול מזכיר את השם ביום הכיפורים". ב"שער הציון" הסביר, שאמנם חוזרים ומתוודים בציבור גם בליל יום כיפור בתפילת ערבית, ואולם הוידויים הנמנים במניין העשרה הם אלה שנאמרים בתפילת לחש או בחזרת הש"ץ.
המתפלל ביחידות כמובן אינו אומר חזרת הש"ץ, ואף על פי כן כתבו האחרונים (ספר "שבת שבתון" לרבי יצחק זילברשטיין שליט"א, על הלכות חולה ביום הכיפורים, סעיף מ"ט) שראוי להשלים את עשרת הוידויים, כלומר שלאחר תפילתו בלחש יוסיף וידוי פעם נוספת, כדרך שנוהגים בציבור.
היחיד יכול לומר גם לאחר תפילת הלחש את כל הפיוטים המיוחדים ליום הכיפורים. כמו כן, הוא רשאי להוסיף את "סדר העבודה" שבתפילת מוסף. אמנם, סדר העבודה הוא חלק מחזרת הש"ץ, והוא קשור באופן הדוק לזיכרון עבודת יום הכיפורים, שהיא אמנם עבודת כהן גדול, אבל יש בה מימד ציבורי ברור בשם כל ישראל. ואם מנהגו ומנהג אבותיו להשתחוות על הארץ ב"כורעים ומשתחווים" – גם את זה אין מניעה לקיים ביחידות.
לפני שבועיים הזכרנו את ההוראה המקובלת שהיחיד לא יאמר תפילות בארמית, ואולם הוספנו שיש פוסקים – בעיקר אלה הנוטים לדברי המקובלים – שהתירו גם ליחיד לומר תפילות בארמית. שאלה מעניינת לגבי תפילת "כל נדרי", משום שלא מדובר רק על תפילה בארמית, אלא על תפילה שיש בה התרת נדרים, והתרת נדרים זקוקה לבית דין. בספר "שבת שבתון" (סעיף מ"א) כתב לגבי חולה שנאלץ להתפלל ביחידות, שיאמר בנוסח כל נדרי את המשפט "מיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו לטובה". כלומר, הוא מקבל עליו לבטל נדרים שיידור מכאן ואילך, אבל איננו מתיר נדרים שעברו, משום שהדבר אינו בסמכותו.
הוא העיר שם הערה מעניינת, של"כל נדרי" אין צורך במניין, אלא די בשלושה שמתפללים יחד. לכן, אם ישנם שלושה חיילים המתפללים יחד, יאמרו את נוסח "כל נדרי" כרגיל; ואם חייל מתפלל לגמרי לבדו, יאמר רק קבלה לעתיד "מיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו לטובה".
לעומת זאת, בספר "נטעי גבריאל" (הלכות יום הכיפורים, פרק כ"ח הערה כ"ו) כתב, שחולה המתפלל ביחידות בכל מקרה רשאי לומר כל נדרי כרגיל, והסביר: "שדעת כמה פוסקים שאין זה התרת נדרים רק בקשת רחמים ותפילה". הנוהג כדעתו – בוודאי יש לו על מי שיסמוך.
כפי שלמדנו לפני שבועיים, את י"ג מידות אין לומר ביחידות, אך ניתן לאומרן בטעמי-המקרא. גם קריאת התורה אינה נוהגת ביחיד, ואולם ראוי מאוד גם למתפלל ביחידות לעיין הן בפסוקים בספר ויקרא בפרשת "אחרי מות" על סדר עבודת הכהן הגדול, והן בהפטרות המיוחדות, ולקבל חיזוק, השראה ועידוד מן הנבואות המרגשות העוסקות בדרכי התשובה.
נדגיש, על אף החשיבות העצומה של תפילת יום הכיפורים בציבור, אנו סמוכים ובטוחים, שתפילת חייל או חיילת, מפקד או מפקדת, שהצליחו לעצור משטף העשייה המבצעית, ולהתפלל לפחות חלק מתפילת היום ביחידות – חביבה לפני הקב"ה עד מאוד. "העם שבשדות" – חיילי צה"ל ומפקדיו, מגשימים את חזון הנביאים לשיבת עם ישראל לארצו לאחר שנות גלות ארוכות, ומכוחם ובזכות מסירותם ועוז רוחם, נתפלל לגמר חתימה טובה ולשנה טובה ומתוקה לנו ולכל בית ישראל.
