בימים אלה אנו עומדים בעיצומם של ימי ספירת העומר. מקורה של מצוה יקרה זו בפרשתנו: 'וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע
לפי המסורת היהודית ל"ג בעומר נקשר בדמותו של רבי עקיבא, מאחר שהמגיפה הנוראה שפשתה בתלמידי רבי עקיבא פסקה ביום זה. יש הגורסים, כי תלמידי רבי
את ספירת העומר אנו סופרים מהיום הראשון עד יום הארבעים ותשע, בסדר עולה. מכאן שהמבוקש בספירת העומר איננו תאריך היעד בלבד, חג השבועות (שהרי לו
לפי המסורת היהודית בל"ג בעומר יצאו רבי שמעון ובנו רבי אלעזר מן המערה, כדברי ערוך השולחן: "ורגילין לקרותו הלולא רשב"י … ואומרים שנסתלק ביום זה
ימי ספירת העומר מקושרים אצל רבים לאבלות. ברשימות הבאות ננסה לעמוד על טיבה של אבלות זו, ולבחון אותה מבחינה רעיונית והלכתית גם יחד. מקורה של
מכירת חמץ מהוה חלק חשוב בהכנות לקראת הפסח. מקום רחב הוקדש לה בספרות ההלכתית. מכירה זו עברה גלגולים הסטורים שונים. ואכן, קיים פער גדול בין
עשיר הוא חג הפסח בפיוטיו שיריו וניגוניו. החל מן ההלל בערבית ראשונה של החג ועד לשירת הים בשביעי של פסח, הרינה והזמרה אינם פוסקים כמעט
'סדר' משמעו 'ערך'. את הפסוק "וְעָרַכְתָּ אֶת עֶרְכּוֹ" (שמות מ, ד) מתרגם אונקלוס – "ותסדר ית סדריה". קיומה של מציאות מסודרת מעיד על כך כי
הרב נחום נרי'ה ראש בית המדרש "תורה בציון" ירושלים עיה"ק א. לתהליך הפרשת הכוהנים קידושם ומשיחתם מוקדשות מספר פרשיות בתורה, בספר שמות וב"תורת כוהנים". הקידוש
"שבת הגדול" הוא מונח בעל שגיאה דקדוקית שכן השבת היא נקבה והיה מקום לתארה "שבת הגדולה", ומכאן שהמושג "גדול" אינו מתייחס לשבת אלא לאירוע הגדול
