
משנכנס אדר מרבים בשמחה (1)
בנימין מונק – מנהל מכון ירושלים לחזנות בשבת זו, בה נברך את חודש אדר ש"מרבים בו בשמחה" – עולות מספר שאלות מעניינות, בהתחשב בכך שאנו

בנימין מונק – מנהל מכון ירושלים לחזנות בשבת זו, בה נברך את חודש אדר ש"מרבים בו בשמחה" – עולות מספר שאלות מעניינות, בהתחשב בכך שאנו

בנימין מונק – מנהל מכון ירושלים לחזנות במאמר הקודם – הבאנו שאלות הנוגעות לשנה מעוברת בה נוהגים שני חודשי אדר. עיקרן האם יש לנהוג את

בנימין מונק בדבר מהות ה"שמחה" שמרבין בה בחודש אדר, אין צורה מפורשת לגדר השמחה האמורה. אם למשל במועדים יש הלכות ברורות: "חייב אדם לשמח בניו

לכבוד חג הפסח הקרב ובא, נתבונן באחת הסוגיות המתוקשרות של החג, שצפה ועולה מדי שנה בשנה. המדובר ביוזמתם של גורמים מסויימים להמנע משתיית מי הכנרת

איתן פינקלשטיין "וַיֹּאמֶר מְמוּכָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים לֹא עַל הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה" (אסתר א', טז) – מה ראה ממוכן לקפוץ בעצה תחלה? …

מצות השבת היא לקרוא את פרשת זכור. אמנם, לגבי מקור הדין יש לתהות, מנין לנו שדוקא בשבת זו צריך לקרוא ולשנן את דין מחיית עמלק

הרב אלעזר אהרנסון, ראש ישיבת הסדר חולון בכל שנה ושנה מחדש מהדהדת באזנינו הקריאה – זכור! עלינו לזכור, ולא רק את אשר עשה לנו עמלק,

סיפור יהודי מספר על שני בחורי ישיבה "בריסקאיים", המחמירים במצוות עד הפרט הקטנטן ביותר, שבערב יום הפורים ערכו סיור בכל העיירה כדי למצוא "אביונים" שניתן

האם חזרנו לנקודת המוצא של פורים, ולמעשה גם לנקודת הסיום של מגילת אסתר ? לכאורה – כן: גם היום ישנו מלך פרס הפועל בדרך שאין

קיומם הנפוץ של יחסי מרות בין אנשים שונים, דוגמת "מעביד" ו"עובד", "מורה" ו"תלמיד", "מפקד" ו"חייל", ובמיוחד כאשר מדובר בבני שני המינים, יוצר לא אחת פוטנציאל