כל המאמרים במדור זווית אישית

כאשר דוד המלך רוצה לתאר את התהליך העתידי של שיבת ציון, "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן", הוא משתמש בשני תיאורים מכוננים ומשמעותיים: תיאור

חיבור מופלא של 4,000 שנה מתרחש בין פרשת חיי שרה, המספרת את סיפור קניית מערת המכפלה על ידי אברהם אבינו, לבין מלחמת ששת הימים. לאחר

בפשטות, מצוות הכנסת אורחים מתקיימת על ידי הכנסת אנשים זרים ואורחים הביתה. כך מתעצמים ומתרבים קשרים חברתיים החיוניים לקיומה של החברה ולחוסנה. לכאורה, היינו יכולים

הרגישות היהודית לחיי אדם בכלל, ולחיי שבויים בכלל, שימשה לאורך ההיסטוריה אמצעי לחץ של אויבים ושובים כדי לגבות מאיתנו מחיר יקר. הם ידעו כמה העניין

בפרקים הפותחים את ספר בראשית והמספרים על בריאת העולם, מופיע בהקשר של בריאת האדם ביטוי הייחודי לאדם – 'צֶלֶם אֱ-לֹהִים'. הצירוף הזה איננו מופיע בתיאור

בנאום הסיכום של משה רבנו, ערב הסתלקותו מהנהגת העם, הוא מפנה את מבטו ואת דבריו אל העבר ואל העתיד, ומשתמש מספר פעמים ביחידת הזמן שנקראת

אחת מדמויות ההוד והמופת ביותר בדורות האחרונים היא דמותו המופלאה של הנריק הירש גולדשמיט הי"ד, הידוע יותר בשמו הפולני יאנוש קורצ'אק. ביקרתי כבר עשרות פעמים

בחיינו הפרטיים, כמו גם בחיי האנושות כולה, יש נִּסְתָּרֹת וְנִּגְלֹת. בכל אחד מאיתנו יש רבדים נסתרים ועמוקים, שפעמים אף אנחנו לא מודעים להם, וכך גם

המילה המהדהדת בחלל האוויר בעת הזו של ימי חודש אלול היא הַסְּלִיחָה. אנחנו מבקשים סליחה, אנחנו מתבקשים לסלוח, ויש באוויר רוח כזו של סליחה. זו

באופן מובהק, חד-משמעי שאיננו משתמע לשני פנים, חוזרת התורה פעמיים על העיקרון של קדושת המילים היוצאות מהפה. בפרשת השבוע, 'כי תצא', בהקשר של נדרים שאדם