הכניסה לארץ המובטחת לאחר ארבעים שנות נדודים במדבר, מלווה בתקוות ובציפיות רבות, ולצידן חששות לא מעטים בדבר העתיד הצפוי. איך תהיה ההשתלבות של העם היהודי
ספר דברים הוא נאום הסיכום של משה רבנו, לפני ירידתו מן הבמה והעברת השרביט ליהושע בן נון, שיהיה זה שיכניס את העם אל הארץ המובטחת:
בסופו של דבר ובתחילתו של דבר הקרב ההיסטורי והנצחי הוא על החזון ועל ירושלים. כל שאר הקרבות בעזה ובלבנון, בתל אביב ובקרית שמונה, בגוש עציון
משמעות המילה 'חָלוּץ' ופירושה בעברית הם- זה ההולך בראש המחנה, פורץ דרך, ראשון להתייצב למשימה וכו'. כך למשל יאמר יהושע לעם לפני הקרב הראשון בארץ ישראל בגזרת
מאז ומעולם ניצבה אחר כבוד סוגית המנהיגות ברומו של עולם ובמרכזו של השיח הציבורי- מי הוא המנהיג הראוי? מה צריכים להיות כישוריו ויכולותיו? מהם אפיוני
יש אנשים ודברים שהפכו לסמל. לסוג של 'מותג'. כך בלעם ועמלק. בלעם איננו אדם פרטי ומקרי, כשם שעמלק איננו עם רגיל שהזדמן במקרה לסכסוך שכנים.
חופשת הקיץ הארוכה שאנו ניצבים בפתחה, מוצאת אותנו בימים מורכבים. המלחמה בעזה עדיין גובה מאיתנו מחירים כבדים. האזעקות, הבומים, ורעד הנפילות מהשבועות האחרונים עדיין מהדהדים
פעמיים בפרשת השבוע ישתמשו מובילי המחלוקת דתן ואבירם במילים "ארץ זבת חלב ודבש". בפעם הראשונה יאמרו זאת על ארץ מצרים: "המעט כי העליתנו מארץ זבת
ישנן דרגות שונות בחומרת דיבור פסול ולא ראוי של אנשים כלפי אנשים אחרים. יש דיבור פסול של רכילות, שהתורה הסמיכה אותו לעמידה על הדם: "לֹא
"בְמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם של בני ישראל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן". לאחר קבלת התורה ומעמד הר סיני, ועוד לפני חטא המרגלים, בשעה שהתוכנית
