לאחר שראינו כיצד האורתודוקסיה המודרנית לקחה את מודל 'דרך האמצע' של הרמב"ם והפכה אותו לעיקרון מנחה בעולמה, נדגים כיצד היא הביאה אותו לידי מימוש הלכה
בהלכות דעות מספק הרמב"ם ביטוי הלכתי-נורמטיבי ל'דרך האמצע' של אריסטו. הרמב"ם דורש מהאדם לסגל לעצמו מידות מאוזנות, ובכך לחיות חיים בריאים. דבקות איננה מגיעה בדרכים
ברשימה הקודמת עמדנו על הפער שבין גישת התורה לתרבות הגויים ובין יחסם של חז"ל אליה. בעוד שבתורה אנו מוצאים איסור מוחלט על הקרבה אל תרבות
הלכות רבות מעצבות את היחס שלנו לגויים. לרוב מדובר בהלכות של הרחקה, האוסרות עלינו לשתות מיינם ולאכול ממאכליהם, לעשות אתם עסקים שונים ובכלל להידמות להם
בניגוד למשתמע מן התורה, חכמי המשנה פיתחו את דין 'ביטול עבודה זרה', המאפשר להשהות פסלים וצלמים, שעובדיהם ביטלו אותם מהיות אובייקטים של עבודה זרה. חשוב
ברשימה הקודמת ראינו כי הן מבחינה תיאולוגית והן מבחינת המקורות, קשה למצוא בסיס לזיהויו של ראש השנה כיום בו האדם נידון. מהו, אם כן, משמעו
בתודעה הציבורית, לראש השנה נזקפות שתי משמעויות: היום הראשון של השנה, והיום בו האדם נידון בפני בורא עולם. בין שתי המשמעויות הללו קיים קשר הדוק,
ברשימה הנוכחית אבקש לפרוס מספר הרהורים מסכמים, בעקבות סדרת הרשימות שעסקה בנושא תכנון המשפחה. הרשימות זכו לתגובות מגוונות, חלקן אוהדות יותר וחלקן אוהדות פחות (בהרבה),
את הרשימה הקודמת סיימנו בהערה, שמצוות פריה ורביה שונה מכל המצוות בכך שחלקו של האדם בקיומה הוא מוגבל. האדם איננו שולט על הבאת ילדים לעולם
"כל ילד בא עם הברכה (כלומר, הפרנסה) שלו", כך גורסת האמרה הרווחת. משפט זה נועד להצדיק את ריבוי הילודה גם בקרב משפחות אשר הפרוטה אינה
